פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6295/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט א' שטיין
העותר:
רומן זדורוב
נ ג ד
המשיבים:
1. כב' השופט אשר קולה
2. כב' השופט דני צרפתי
3. כב' השופטת תמר ניסים שי
4. פרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד ירום הלוי
פסק-דין
השופט א' שטיין:
1.
בעתירה שלפנינו מבוקש צו-על-תנאי שיורה למותב אשר יושב על מדין במשפטו החוזר של העותר, אשר מתנהל בתפ"ח (מחוזי נצרת) 502/07, לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטל את מועדי ההוכחות שקבעם ומדוע לא ידחה את תחילת ההוכחות עד אשר יסתיימו ההליכים המוקדמים המפורטים בעתירה.
2.
הלכה היא עמנו, כי –
"סדר הדין הפלילי [...] שונה מסדר הדין האזרחי בכך שאינו מכיר, בדרך כלל, בערעורים תוך כדי ההליכים על החלטות הביניים, הנופלות בבית המשפט, הדן בהליך פלילי. בגדר יוצא מן הכלל יש לאזכר את ההליכים בקשר לטענת פסלות של שופט [...]; בעקבות טענה כאמור נתונה לבעל דין זכות הערעור [...] תוך כדי מהלך הדיון הפלילי ומבלי לחכות לתום הדיון ולהכרעת הדין. החוק אף קובע בקשר לכך, כי אם הודיע בעל דין, שבדעתו לערער על ההחלטה, יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט. מן ההן בעניין טענת הפסלות משתמע כמובן הלאו בעניין כל נושא דיוני אחר, היינו, אין לערער על החלטה אחרת תוך כדי הדיון.
אולם,
העדרו של הערעור אינו צריך לשמש עילה להפיכתו של בית המשפט הגבוה לצדק לתחליף של ערכאת הערעור הפלילית. סיכומו של דבר, אם ניתנה החלטה במסגרת הליכים פליליים, ובעל דין סבור שבטעות יסודה, שמורה לו הזכות לכלול טענה זו בערעור על הכרעת הדין, אם יוגש. אין לו זכות מקבילה לפנות לבית-משפט זה בשבתו כביתמשפט גבוה לצדק בעניין של סדר דין, ובית המשפט לא יתערב בכגון דא ולא יאמץ לעצמו את תפקידה של ערכאת הערעור בהליכים פליליים. " (ראו דברי מ"מ הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז) בבג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים , פ"ד לז(3) 467, 472-471 (1983) (ההדגשה הוספה – א.ש.)).
3.
האפשרות לעתור לבג"ץ נגד תוצאותיו של הליך ביניים במשפט פלילי שמורה למצבים חריגים ונדירים ביותר, שלגביהם לא נקבעה מסגרת של ערעור או ערר בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), או בחיקוק אחר (ראו: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124, 129-128 (1985)). במקרה דנן, אין מדובר במצב חריג כלל ועיקר: קביעת תכנית לניהולו של משפט פלילי מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר מוסדר בחוק סדר הדין הפלילי. האפשרות לעתור לבג"ץ בכגון דא אינה קיימת, ולא בכדי. מתן אפשרות כאמור, משמעו עצירת ההליך הפלילי לשם התערבות בשיקול דעתה וביומנה של הערכאה הדיונית, המצויה ברזי התיק שלפניה. ברי הוא, כי דבר זה עלול לפגוע בסדר הדין הפלילי הנהוג במקומותינו ולהעמיד תחתיו אי-סדר דין פלילי.
4.
העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ט' בתשרי התשפ"ב (15.9.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט