בג"ץ 6306/20עו"ד כנרת בראשי נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט ד' מינץ:

1.

בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיב, היועץ המשפטי לממשלה, להימנע ממעורבות בהליך מינוי פרקליט המדינה ומי ממנהלי המחלקות בפרקליטות המדינה. העותרת סומכת טענותיה על חלקים מתמלילי שיחות שהתקיימו לפי הטענה בין המשיב, ששימש בשעתו כפרקליט הצבאי הראשי, לבין הרמטכ"ל דאז, רא"ל גבי אשכנזי, במסגרת הפרשה הידועה כ"פרשת הרפז". התמלילים עצמם לא צורפו לעתירה. כמו כן, העתירה נסמכת על החלטת נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט (בדימ') דוד רוזן (להלן: הנציב ) מיום 1.7.2020 במסגרתה החליט כי נפל פגם בהימנעות הפרקליטות לתת מענה בכתב לבקשת המשיב לסגירת תיק החקירה נגדו במשטרה בעילה של היעדר אשמה. כן צורפו לעתירה קטעי עיתונות מיום 20.5.2020, בהם שר המשפטים לשעבר, מר משה נסים, אשר היה חבר בוועדה שהמליצה על מינויו של המשיב לתפקידו הנוכחי כיועץ המשפטי לממשלה, צוטט כאומר כי לא ידע על קיומן של הקלטות השיחות בין המשיב לבין הרמטכ"ל דאז.

2.

למחרת הגשת העתירה הגיש המשיב בקשה לדחייתה על הסף. ביסוד הבקשה הטענה כי העתירה נסמכת על תמלילים אשר הושגו תוך האזנת סתר בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן: החוק ) , שמרביתם המוחלטת חוסה תחת צו איסור פרסום. משכך, דין העתירה להידחות מחמת היעדר ניקיון כפיים של העותרת, אשר לא ציינה כלל שמדובר בתמלילי שיחות מסוג זה. בנוסף, נטען כי יש לדחות את העתירה בשל היעדר תשתית עובדתית לתמיכה בסעד המבוקש בה וכן מפאת אי מיצוי הליכים. בקשה זו הועברה לתגובת העותרת.

3.

ביום 10.9.2020 הגישה העותרת בקשה לאישור פרסום תמלילי השיחות וביום 14.9.2020 הגישה תגובה לבקשת המשיב לדחיית העתירה על הסף. במסגרת תגובתה טענה העותרת כי קטעי השיחות עליהם נסמכת העתירה לא הושגו באמצעות האזנות סתר. העותרת גם דחתה את הטענה כי עתירתה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן לטענתה אף אם מדובר בתמלילי האזנות סתר, היא לא ידעה על כך במועד הגשת העתירה. באשר לטענת מיצוי ההליכים, לשיטת העותרת לא היה טעם בפניה מוקדמת למשיב, שכן "אין להעלות על הדעת שהיה מסכים לקבל עליו, את אשר מבוקש בצו על תנאי".

4.

דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה כוללנית ואשר אינה מציגה ולו תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית לביסוס הטענות המועלות בה (ראו: בג"ץ 3299/20 למברסקי נ' שר הבריאות , פסקה 4 (24.5.2020); בג"ץ 2305/20 חברת שוזפו סחר בע"מ נ' ראש הממשלה , פסקה 3 (16.4.2020); בג"ץ 2277/20 משרד עו"ד מיכאל דקר נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 6 (31.3.2020)).

5.

העותרת נסמכת כאמור על חלקי תמלילים, אשר לא צורפו לעתירה. לפיכך (גם בהתעלם מטענת איסור פרסום התמלילים), קשה עד מאד להבין את הֶקשר הדברים שנאמרו, אם אכן נאמרו. מדובר בקטעי-קטעים של שיחות אשר רב הנסתר על הגלוי בהן. כך, מתוך עיון בעתירה לא ברור כמה שיחות התקיימו; מה אורכן של השיחות; מה תוכנן של השיחות; מה משקלם של אותם חלקים אשר צוטטו בעתירה מתוך כל השיחות שהתקיימו; הדבק הדברים והקשרם הכולל. כמו כן, עיון בהחלטת הנציב דווקא מלמד כי החלטתו האמורה אינה תומכת בנטען בעתירה. אדרבה, כאמור, אף הועברה ביקורת על התנהלות הפרקליטות בעניינו של המשיב. אין צריך לומר כי הסתמכות על כתבה בעיתון לוקה בחֶסר עובדתי גדול (בג"ץ 5849/19 רשימת המחנה הדמוקרטי נ' מבקר המדינה , פסקה 9 (12.92019)). בנסיבות אלה בהיעדר תשתית עובדתית, מניה וביה נופל הטיעון המשפטי הנסמך על אותן עובדות.

6.

בנוסף על האמור, על פני הדברים ככל שאכן מדובר בתמלילים החוסים תחת צו איסור פרסום (וראו: רע"פ 2783/19 קרא נ' מדינת ישראל (2.1.2020)), יש בסיס לטענת המשיב כי קיים פסול בשימוש שעשתה העותרת בתמלילים אלו . קשה גם להלום הגשת בקשה לאישור הפרסום לאחר הגשת העתירה, בה בשעה שהעותרת כלל לא ציינה בעתירתה את דבר קיומו של צו איסור הפרסום בנושא, דבר שבית משפט זה כבר נתן עליו את דעתו בעניין קרא , כאמור. זאת גם בהניח שחלקים מהתמלילים אינם חוסים תחת צו איסור הפרסום.

7.

ועל כל אלה, יש גם ממש בטענת המשיב כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים, שכן העותרת לא פנתה לאיש בטרונייתה עובר לפנייתה לבית משפט זה (ראו למשל לאחרונה: בג"ץ 6148/20 עיריית טייבה נ' ממשלת ישראל (7.9.2020)). העובדה שהעותרת סברה כי התוצאה של פנייתה למשיב ידועה מראש אינה מקנה לה פטור מחובת מיצוי ההליכים.

העתירה נדחית.