בג"ץ 6323/18 עימאד מוחמד כיסוואני נ. יחידת הפיקוח המרכזית באיו"ש

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה בבקשת העותר לחייב את המשיבים בהשבת טובין שהוחרמו מתחנה למילוי סולר אשר העותר טוען כי היא בחזקתו. עוד ביקש העותר במסגרת עתירתו לחייב את המשיבים לדון בערר על דחיית בקשה להיתר בנייה בתיקי בנייה בלתי חוקית ולאפשר לו למצות את ההליכים התכנוניים והמשפטיים על פי דין.

מתגובתם המקדמית של המשיבים מיום 25.10.2019 עולה כי לאחר בחינת עניינו של העותר בשנית, הוחלט על ידי גורמי המשיבים כי הטובין מושא העתירה יושבו לעותר. זאת, בתנאי שהעותר יתחייב כי תוך שנתיים מיום שחרור הטובין על ידי המשיבים, לא ישמשו אלו לעשיית כל עבירה מסוג העבירה שבה נחשד העותר ובגינה נתפסו הטובין האמורים.

באשר לראש השני של העתירה, הודיעו המשיבים כי הוחלט ליתן לעותר שהות בת 30 ימים להגשת ערר, ככל שברצונו לעשות כן. המשיבים הבהירו כי ככל שיוגש ערר כאמור, לא תתבצענה פעילות הריסה עד למתן החלטה. כמו כן, המשיבים ציינו כי ככל שתוגש על ידי העותר תכנית מפורטת למתן היתר בנייה, זו תיבחן על ידי המשיבים ולא תתבצענה פעולות אכיפה נגד הבינוי עד למתן החלטה בעניינה של התכנית.

נוכח תגובת המשיבים לעתירה, נתבקש בא-כוח העותר להודיע האם הוא עומד על העתירה. בהודעה מיום 4.11.2019 הודיע בא-כוח העותר כי עקרונית הוא מסכים למחיקת העתירה, אך ביקש לכלול בהסדר המוסכם סעיף לפיו תימסר לו התראה בכתב שבעה ימים מראש טרם ביצוע פעולות אכיפה בלתי הפיכות.

בנסיבות אלה, עולה כי העתירה מיצתה עצמה ואין עוד טעם להותירה תלויה ועומדת. אין צריך לומר כי חזקה אם יוחלט על ביצוע פעולות אכיפה בלתי הפיכות, יודיעו על כך המשיבים לעותר פרק זמן סביר לפני ביצוען.

התוצאה היא שאנו מורים על מחיקת העתירה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.