בג"ץ 6323/20פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט ע' פוגלמן :

1.

ביום 30.6.2016 הגישו העותרים תביעה כספית נגד המשיב 1, המוסד לביטוח לאומי, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (להלן: בית הדין האזורי ). לאחר שבית הדין האזורי דחה את התביעה, ערערו העותרים על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (להלן גם: בית הדין הארצי ). בהחלטה מיום 23.7.2020 קבעה רשמת בית הדין הארצי (כב' השופטת א' קוקה ) כי כתב הערעור מתפרש על פני 77 עמודים ומשכך אינו עומד בדרישות הדין שלפיו בכתב הערעור יפורטו הנימוקים בצורה תמציתית (תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות )). עוד נקבע כי האמור נכון ביתר שאת נוכח העובדה שאורכו של פסק הדין של בית הדין האזורי הוא 8 עמודים בלבד. כן ציינה הרשמת כי "כתב הערעור כולל לכל אורכו אמירות בוטות ומבישות, אשר אין מקומן בכתבי בי-דין, ובכלל" (שם, סעיף 1). לבסוף, הוסיפה הרשמת כי בכתב הערעור צוינו כמערערים גורמים שלא היו בעלי דין בהליך נושא הערעור. משכך, הורתה הרשמת לעותרים להגיש כתב ערעור מתוקן, בהתאם להנחיות שפורטו בהחלטה.

2.

העותרים ערערו על החלטה זו וביום 6.8.2020 דחה בית הדין הארצי (כב' השופטים ל' גליקסמן , ר' פוליאק ו א' סופר ונציגי הציבור י' רון ו ד' קמפלר ) את הערעור, למעט בעניין פירוט שמותיהם של גורמים שלא היו בעלי דין בהליך בבית הדין האזורי. בית הדין הארצי דחה את טענת העותרים שכתב הערעור נוסח "באופן תמציתי" וקבע שהחלטת הרשמת עולה בקנה אחד עם אמות המידה המקובלות בפסיקה בעניין. כן נדחתה טענת העותרים כי היה על בית הדין להתעלם מהסגנון שבו נוסח כתב הערעור. בית הדין ציין בהקשר זה כי אף אם בהליך קודם "התעלם" בית משפט זה מסגנון כתיבתם של העותרים, הרי שאין בכך היתר לנקוט סגנון כזה בכל הליך שמוגש על ידם. אשר לציון מערערים שלא היו בעלי דין בהליך לפני בית הדין האזורי, צוין כי נוכח טענת העותרים שבעלי הדין שהוספו היו צד להליך, ועל אף שהדבר לא עולה מפסק הדין, ניתן לציין אותם כ"מערערים נוספים". טענה זו, כך נקבע, תתברר במסגרת הדיון בערעור. כן דחה בית הדין הארצי טענות נוספות שהעלו העותרים ובהן כי הרשמת אינה מוסמכת להורות על התיקון מבלי שהוגשה בקשה בנושא מאת המשיב 1 וכי על הרשמת להצהיר כי לא נפגשה עם המשיב 1. לבסוף, צוין כי לא ניתן לדון בבקשת העותרים למינוי עורך דין פרטי במימון המדינה במסגרת הערעור על החלטת הרשמת.

להשלמת התמונה יצוין כי בהתאם להחלטת הרשמת, נדרשו העותרים לתקן את כתב הערעור עד ליום 10.8.2020. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 28.10.2020 הגישו העותרים בקשה להארכת מועד לתיקון כתב הערעור עד ליום 20.11.2020.

3.

מכאן העתירה שלפנינו שבגדרה מבקשים העותרים שנורה על "עיכוב וביטול החלטות ופסק דין של בית הדין הארצי לעבודה". בעיקרם של דברים, העותרים טוענים כי המוסד לביטוח לאומי כלל לא התנגד להיקף ולצורת הניסוח בכתב הערעור, ולכן לא היה מקום ליזום את הליך תיקון כתב הערעור מצד הרשמת. עוד נטען כי כתב הערעור עונה על דרישות התקנות, וכן כי ראוי להגמיש את סדרי הדין בהתחשב בכך שהעותרים אינם מיוצגים. כן טוענים העותרים ל"ניגוד עניינים ואינטרסים אישיים" של שופטי בית הדין הארצי לעבודה. בנוסף, במסגרת העתירה מבוקש "למנות עורך דין פרטי במימון המדינה" עבור העותרים, וכן ליתן "צו ביניים לקבלת סכום כספי" על סך 100,000 ש"ח.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי. התערבות בהחלטות אלו מוגבלת למקרים שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו, בין היתר, בג"ץ 4655/20 יריב והדר אימון אישי בקבוצות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 4 (13.7.2020); בג"ץ 7311/18 מושקין נ' בית הדין הארצי – ירושלים , פסקה 3 (15.11.2018); בג"ץ 7269/17 הררי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 6 (13.11.2017)). בבחינת קיומה של "טעות משפטית מהותית" יילקחו בחשבון גם חשיבותה הציבורית והעקרונית של הסוגיה שבנדון והשלכות הרוחב שעשויות להיות להכרעה בה (בג"ץ 4568/20 סטסקביץ' נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 5 (8.7.2020)). המקרה שלפנינו אינו בא בקהלי המקרים האמורים. טענות העותרים מכוונות בעיקרן לקביעותיו היישומיות של בית הדין לגבי סמכות הרשמת ועמידתו של כתב הערעור שהגישו בדרישות התקנות. טענות אלו הן טענות "ערעוריות" באופיין, והן לא מקימות עילה להתערבות בית משפט זה. זאת ועוד, החלטת הרשמת, שבה לא מצא בית הדין הארצי להתערב כאמור, היא החלטה דיונית אשר מוגבלת לנסיבות המקרה הנדון (השוו: בג"ץ 7230/18 המועצה הדתית האזורית מטה בנימין נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 4 (15.11.2018)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.