בג"ץ 6325/99 גלית מועלם נ. קיו טרייד בע"מ

1.המשיבה היא בעלת מדגם רשום לגבי בית מגנט לצינורות (להלן - "המוצר"). המוצר משמש למניעת הצטברות אבנית בצינורות ומשווק על ידי המשיבה תחת השם " Magic 2000 ". המבקשת, המנהלת עסק ששמו "ג.מ. חלקים למקררים וצורכי חשמל", משווקת מוצר המשמש למטרה דומה (להלן - "המוצר המתחרה") המיוצר, ככל הנראה, בעזה ומשווק תחת השם " MF-714 ". המשיבה הגישה בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תביעה נגד המבקשת בה ביקשה, בתמצית, לצוות עליה להמנע מלהפר את המדגם הרשום על שם המשיבה ואת זכויות היוצרים שלה בעיצוב ובכיתוב של האריזה ושל דף ההסבר הנלווה, וכן להמנע מלייצר, למכור ולשווק את המוצר המתחרה. כמו כן תבעה לפצותה בגין הפרת זכויותיה במוצר. במסגרת התביעה הגישה המשיבה בקשה לסעד זמני בה ביקשה לצוות על המבקשת להמנע מן הפעילויות הנזכרות עד למתן פסק דין בתביעה. כמו כן ביקשה למנות את בא כוחה להיות כונס נכסים זמני שיתפוס מוצרים, ציוד ומסמכים הקשורים להפרה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 4.7.99, נעתר לבקשתה של המשיבה ונתן צו מניעה זמני כבקשתה. כמו כן פסק לזכותה הוצאות בסך 18,000 ש"ח. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.בבקשתה טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט לדון בבקשה במעמד בעלי הדין ולאפשר להם "ללבן את המחלוקות העובדתיות שביניהם"; כי שגה בקבעו, על פי תצלומים בלבד, שקיים דמיון בין המוצר למוצר המתחרה; שלא הוכח קיומו של מוניטין במוצר שהוא יסוד נדרש במסגרת עוולת "גניבת עין"; כי אריזות המוצר והמוצר המתחרה אינן זהות לחלוטין, דבר המונע חשש להטעיית הציבור; כי אפילו אם קיים חשש להטעיית הציבור, ניתן להסתפק באיסור על השימוש באריזת המוצר המתחרה; וכי סכום ההוצאות שפסק בית המשפט "גבוה ומופרז לאין שיעור" בנסיבות בהן לא התקיים דיון בבקשה.

3.דין הבקשה להדחות.

אכן הכלל הוא כי מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת אין לשלול מבעל דין את זכותו לחקור את המצהירים מטעם יריבו בחקירה שכנגד ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לחקרם (ראו רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד מילטל תקשורת בע"מ (טרם פורסם); רע"א 2453/98 קירשנר נגד סבנטין תעשיות אופנה (1988) בע"מ (טרם פורסם)). מטענות בעלות הדין בבקשה להרשות ערעור ובתשובה לה וכן מכתב התשובה שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי עולה כי המבקשת לא ביקשה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה. לפיכך קבע בית המשפט את העובדות שמהן הסיק את מסקנותיו על פי התצהירים והמסמכים שהיו לפניו (השוו לרע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נגד סופר פארם (ישראל) בע"מ (טרם פורסם)). די בכך כדי לדחות את טענותיה של המבקשת בענין זה.

יתר על כן, מעיון במסמכים ובמוצגים שהיו לנגד עיני בית המשפט המחוזי - ובעיקר מתוך בדיקה והשוואה של התמונות הצבעוניות הברורות של המוצר ושל המוצר המתחרה, אריזותיהם ודפי ההסבר הנלוים - נראה כי היה בסיס איתן לקביעתו כי "השוואת המוצרים מצביעה על דמיון רב בחוזי של המוצרים ואריזתם". מכל מקום, ההכרעה בשאלה אם יש דמיון בין המוצר למוצר המתחרה היא שאלה עובדתית המסורה לערכאה הקובעת את העובדות (השוו לע"א 5689/94 ורגוס בע"מ נגד נגה הנדסה בע"מ , פ"ד נ"ב(1) 521, 528-527). בנסיבות הענין, כאשר לא ביקשה המבקשת להציג את המוצרים עצמם לעיני בית המשפט ולא ביקשה ממנו להתבונן בגופם במקום לעיין בצילומים, רשאי היה להסתפק בכך ואין מקום להתערב בהחלטתו בענין זה. מכאן שלמשיבה זכות לכאורה לקבל את הסעדים שאותם ביקשה מכוח העילה של הפרת מדגם ואין, אפוא, צורך לדון ביתר טענותיה של המבקשת לענין עילות תביעה אחרות.

4.גם את טענותיה של המבקשת לענין פסיקת ההוצאות אין בידי לקבל. הלכה פסוקה היא שלא על נקלה יתערב בית המשפט לערעורים בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בקביעת סכום ההוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית1995-), בעמ' 545-544). סבורני כי בנסיבות הענין אין סכום ההוצאות שנפסק עולה על המקובל במידה המצדיקה התערבות.

5.הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.