בג"ץ 6328/99 פאדי ברקוביץ נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי באשמת אינוסן של שתי נערות שהועסקו על-ידו כמלצריות במסעדה שהיתה בבעלותו. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום בירור משפטו. בהחלטתו נקבע כי הראיות המצויות בידי התביעה מבססות, לכאורה, את אשמת העורר. כן קבע בית המשפט, כי העבירות בהן הואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות שהעורר לא הצליח להפריכה או להחלישה. מטעם זה, ומטעמים נוספים שאינני רואה צורך להתעכב עליהם, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעים חלופיים.

לפניי ערר על ההחלטה. בא-כוח העורר קיווה לשכנעני כי לאישומים אין תשתית ראייתית מספקת. מן הראיות נובע, לטענתו, שהמתלוננות הסכימו לקיום יחסי מין עם העורר. כן טען, כי את תלונותיהן נגד העורר מסרו המתלוננות, תוך תיאום ביניהן, כמעשה נקמנות על פיטוריהן מן העבודה. הוא הצביע על סתירות בין גירסותיהן ועל תמיהות שונות שהללו מעוררות.

עיינתי בחומר הראיות שבידי התביעה. נראה לי כי התנהגות המתלוננות אכן מעוררת שאלות שבשלב המשפט יהיה מקום לבררן. אך בשלב זה של ההליך אין בכוחן של אלו כדי לגרוע מחוסנה של התשתית הראייתית. מקריאת העדויות (לרבות הודעותיו של העורר) ניתן להתרשם כי אף שהמעשים לא ניכפו על המתלוננות בכוח פיזי, הרי שהם לוו באיומים מפורשים ומרומזים, תוך ניצול מרותו של העורר, כמעבידן של המתלוננות, וכנראה גם תוך ניצול היותן של המתלוננות עולות חדשות ובעלות התמצאות מוגבלת בהוויות הארץ.

נחה דעתי כי אין יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ולפיכך אני דוחה את הערר. עם זאת אעיר, כי לא מן הנמנע שלאחר שמיעת עדויותיהן של המתלוננות יהיה מקום לחזור ולעיין בהמשך מעצרו של העורר. תיטיב אפוא התביעה לעשות אם תקדים, במידת האפשר, את השמעת עדויותיהן של המתלוננות.