בג"ץ 6332-23 בג"ץ 6332-23

השופט א' שטיין:

1.במסגרת העתירה שלפנינו מבקש מאיתנו העותר, נאאל ברגותי, כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי, אשר יורה למשיבים, בית המשפט הצבאי לערעורים ופרקליטות המדינה, להתייצב וליתן טעם "מדוע לא ייקבע דיון בעניינו של העותר, בפני המשיבה 2 [ככל הנראה הכוונה למשיבה 1 – א.ש.], על ידי המשיבים 1 ו-2, בהקדם האפשרי".

2.העותר הורשע בעבר בעבירות ביטחון חמורות, ובהן גרימת מוות בכוונה, ושוחרר שחרור מוקדם במסגרת העסקה להשבתו של החייל החטוף גלעד שליט. לאחר שנמצא שהעותר הפר את תנאי שחרורו, ושב לעסוק בפעילות טרור, החליטה הוועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי (להלן: הוועדה) כי העותר ישוב לרצות עונש מאסר של 30 חודשים בפועל. ערר אשר הוגש על-ידי התביעה הצבאית לוועדת הערר על החלטות הוועדה (להלן: ועדת הערר) התקבל, ונקבע כי העותר ישוב לרצות את יתרת מאסרו במלואה.

3.עתירה אשר הגיש העותר לבית משפט זה נגד החלטת ועדת הערר התקבלה בהסכמה, ונקבע כי עניינו של העותר יובא מחדש בפני הוועדה, וכי עד לקבלת החלטה אחרת העותר ייוותר במאסר (בג"ץ 3592/21). בהמשך לכך, דנה הוועדה שנית בעניינו של העותר, וקבעה כי שחרורו של העותר יפקע, והעותר ישוב לרצות את יתרת תקופת המאסר שנגזרה עליו. על החלטה זו הגיש העותר ערר לוועדת הערר, אשר קבוע לדיון ליום 22.11.2023.

4.לטענת העותר, מאז נקבע הדיון בערר נעשו "פניות מרובות" לוועדת הערר, בבקשה להקדים את מועד הדיון שנקבע, אולם ועדת הערר לא ענתה לכל אותן פניות. משפניותיו לא נענו, כך נטען, הגיש העותר את העתירה דנן, ובה ביקש צו על-תנאי כאמור לעיל.

5.בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה 2, פרקליטות המדינה, את תגובתה המקדמית לעתירה, ובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: (1) אי-צירוף משיבים רלבנטיים – העותר לא צירף לעתירה את מפקד כוחות צה"ל באיו"ש והפרקליטות הצבאית באיו"ש, הגורמים אשר מנהלים את ההליך נגד העותר; (2) העותר לא פירט בעתירתו את התשתית העובדתית שיש בה כדי לבסס את טענותיו בדבר פניות לוועד הערר. בפרט, נטען כי טענת העותר לפיה נעשו פניות לוועדת הערר לא נתמכה באסמכתאות, ופניות אלה, ככל שהיו, לא נמסרו לפרקליטות הצבאית; (3) ככל שטרם הוגשו בקשות בכתב לוועדת הערר, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים; וכן (4) בהיעדר החלטה אשר דוחה את בקשת העותר להקדמת מועד הדיון, ככל שהוגשה בקשה כזו, לא ניתן להעניק לעותר את הסעד אשר התבקש בעתירה, ולכל היותר ניתן להורות לוועדת הערר לתת בהקדם החלטה בבקשת העותר.

6.המשיבה 2 אף הודיעתנו כי הפרקליטות הצבאית אינה מתנגדת להקדמת מועד הדיון בוועדת הערר, ככל שהדבר אפשרי מבחינתה של ועדת הערר.

7.דין העתירה להידחות על הסף.

8.האמור בתגובת המשיבה 2 – מקובל עלינו. טענת העותר בדבר פניות לוועדת הערר נטענו בעלמא, ללא הצגת כל אסמכתא אשר תתמוך בהן, ואף מבלי לפרט את המועדים השונים של אותן "פניות מרובות". מעבר לכך, בהיעדר החלטה אשר דוחה את בקשת העותר להקדמת מועד הדיון, אין מקום לפסיקת סעד כמבוקש בעתירה; ולכל היותר, לו אכן היינו סבורים כי ישנו עיכוב בלתי סביר במתן מענה לפניות העותר, ייתכן שהיה מקום להורות לוועדת הערר להשיב לפניותיו של העותר בהקדם – הא, ותו לא. משלא הוכיח העותר כי נפל פגם בטיפול בעניינו, גם סעד זה אין מקום להענקתו.

9.סוף דבר, העתירה נדחית בזאת על הסף. אין צו להוצאות.