פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
6348/08 - ה'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
מוחמד אזק שאכר בלוט ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית
2. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון
3. משטרת ישראל
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 15.7.08) בבקשת העותרים, כי תותר כניסתו של העותר 1 (להלן: העותר), תושב האזור, לישראל, לצורך עבודה. העתירה הוגשה לאחר שביום 16.6.08 דחה בית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט י' סולברג) עתירה זהה שהגישו העותרים לפניו, בשל חוסר סמכות. בתגובת המשיבים מיום 7.8.08 לעתירה שלפני, טענו המשיבים כי בקשתו של העותר לכניסה לישראל נדחתה בהתאם לנהלים הקיימים, וזאת בשל קיומה של מניעה משטרתית כנגדו, שתחילתה ביום 29.11.06. עוד ציינו המשיבים כי ממשטרת ישראל נמסר, שתקופת המניעה של העותר תסתיים ביום 28.10.08, ולא במועד שצוין בתגובתם לעתירה בבית המשפט לעניינים מינהליים (17.12.09). בהמשך לכך, ולבקשת העותרים החלטתי ביום 18.9.08 על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאותיהם בגין עתירה זו. לטענתם, אם מלכתחילה היה בידיהם המידע הנכון לגבי מועד סיומה של תקופת המניעה המשטרתית של העותר, לא היו נדרשים להגיש את העתירה, על כל ההוצאות הכרוכות בה. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, במועד הגשת הבקשה למחיקת העתירה עדיין התקיימה מניעה משטרתית לכניסת העותר לישראל, ומכאן שהסעד המבוקש בעתירה לא ניתן. עוד טוענים המשיבים, כי הגשת העתירה לא הובילה לשינוי בעמדתם לגבי כניסת העותר לישראל.
3.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, ובשים לב לכללים שנקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)) נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל בחלקה. אין חולק לפני כי בעת הגשת העתירה היה בידי העותרים מידע שגוי באשר למועד סיום תקופת המניעה המשטרתית של העותר, וכן כי שגגה זו מקורה בהודעת המשיבים להליך שהתנהל לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. אמנם, אין בתיקון טעות זו בעתירה בבית משפט זה בכדי להוות את הסעד המבוקש בעתירה, אולם שוכנעתי כי לאור המידע השגוי שהיה בידי העותרים היה צידוק בהגשת העתירה במועד בו הוגשה בכל הקשור בהיעדר אלטרנטיבה אחרת לתקיפת החלטת המשיבים לגופה, ובשים לב לתקופת המניעה שנותרה. זאת ועוד: מאחר ועקב הגשת העתירה תוקנה הטעות ונמסר לעותרים המועד הנכון לסיום תקופת המניעה של העותר, ברי כי לעצם הגשת העתירה היתה תרומה להבאת ההליך לסיומו. במצב דברים זה, מן הראוי הוא שהמשיבים הם שישאו ולו בחלק מן ההוצאות.
4.
התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. המשיבים ישאו בשכר טרחת עו"ד העותרים בסך של 2,500 ₪ ובהוצאות העותרים בסך של 500 ש"ח. סכומים אלו נקבעו בשים לב גם לסיום ההליך בלא צורך בקיום דיון בעתירה לגופה, והם ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ה' בטבת תשס"ט
(1.1.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם