בג"ץ 6362/96 בנייני ישקו לבניין ומקרקעין בע"מ נ. אפשטיין דורית

1.המבקשת והמשיבים כרתו חוזה קומבינציה להקמת מבנה על חלקה בבעלות המשיבים. בין הצדדים פרץ סכסוך, והוא הועבר לבוררות בפני השופט בדימוס שאול אלוני. המשיבים עתרו לבית משפט קמא בבקשה (ת.ה 12177/94) לצו מניעה זמני שיאסור על המבקשת למכור את דירות הגן בבנין שנבנה על החלקה. ביום 21.12.94 הוציא הנשיא וינוגרד, מכח סמכותו ע"פ ס' 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, צו מניעה זמני, לגבי דירה 14 בבנין (שאינה דירת גן), לטובת המשיבים 1-4 (להלן - ההחלטה הראשונה ). הצו לא הותנה בערבות מצד המשיבים. המבקשת הגישה בקשה לביטול צו המניעה (המ' 4021/95), אולם בא כוחה של המבקשת ביקש למחוק את הבקשה בהמלצת בית המשפט קמא, והיא אכן נמחקה.

2.המשיבים שבו ועתרו לבית משפט קמא בבקשה לצו מניעה זמני לגבי דירה נוספת בבנין (המ' 6419/95). במקביל עתרו המשיבים 1-4 בבקשה לצו מניעה לגבי דירת גן בבנין (המ' 7176/95). בית משפט קמא הוציא צו מניעה זמני במעמד צד אחד שאסר על המבקשת למכור את דירת הגן עד לדיון במעמד שני הצדדים. ביום 7.9.95, לאחר דיון במעמד שני הצדדים, החליטה השופטת מ' פורת כדלקמן:

"(א) צו מניעה זמני שניתן על ידי כב' הנשיא ישאר בתוקף, וזאת כדי להבטיח טענת המבקשים לזכויות נוספות, עקב שינוי בהיתר הבניה.

(ב) צו מניעה זמני שניתן על דירת גן ביום 11.9.95 על ידי בית משפט זה נשאר בתוקף...

...

(ד) בנסיבות, כאשר בפועל ניתן צו מניעה זמני לגבי דירה נוספת אחת בלבד, ואילו השארת צו המניעה הזמני לגבי דירת הגן בתוקף מותנה בהחלפתה בדירה רגילה, די בהפקדת ערבות עצמית של המבקשים בסכום של 25,000 שקל כל קבוצה להבטחת נזקי ישקו." (להלן - ההחלטה השניה )

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה השניה (רע"א 5929/95), אשר להחלטה בה אין נפקות לעניננו.

3.המשיבים לא הפקידו ערבות כנדרש. המבקשת הגישה בקשה לביטול שני צוי המניעה, הן לגבי דירת הגן, והן לגבי דירה 14. בהחלטה מיום 14.7.96 קבעה השופטת ר' שטרנברג-אליעז כי:

"...הבקשה מתקבלת. הנני מצהירה כי צו המניעה הזמני המתייחס לאותה דירת גן פקע." (להלן ההחלטה השלישית )

המבקש הגיש בקשה לתיקון טעות שנפלה, כביכול, בהחלטה השלישית, מכיוון שלא נקבע בה שהצו, המתייחס לדירה 14, פקע אף הוא. בהחלטה מיום 21.7.96 קבעה השופטת כי אין היא מוכנה להצהיר על בטלות צו, אשר ניתן בהחלטה הראשונה, מכיוון שהוא לא הותנה בהפקדת ערבות, ובודאי שאין בכוונתה לעשות זאת במסגרת הליך של תיקון טעות בפסק הדין. המבקשת לא התייאשה ופנתה פעם נוספת בבקשה לעיון חוזר בהחלטה, אולם גם בקשתה זו נדחתה. על החלטתה של השופטת ר' שטרנברג אליעז מיום 14.7.96 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.טענתה של המבקשת לפני היא כי בהחלטה השניה הותנה המשך תוקפו של צו המניעה, שניתן בהחלטה הראשונה לגבי דירה 14, במתן ערבות. ומשלא הופקדה הערבות פקע הצו, בנוסף לפקיעתו של הצו בענין דירת הגן.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם החלטתה של השופטת פורת, ההחלטה השניה, לענין הפקדת הערבות בסך 25,000 ש"ח, מתייחסת גם לצו המניעה לגבי דירה 14. או בלשון אחרת, האם בהחלטתה שינתה השופטת פורת את ההחלטה הראשונה, אשר הצו שניתן בה לא הותנה בהפקדת ערבות כלשהי. אם ייקבע כי החלטה הראשונה שונתה, וערבות לא הופקדה, אזי, כטענת המבקשת, פקע הצו גם לגבי דירה 14.

5.לדעתי, יש לקבוע כי בהחלטה השניה, לא התנתה השופטת פורת את המשך תוקפו של הצו לגבי דירה 14, במתן ערבות. על כן צדקה השופטת שטרנברג-אליעז, כאשר סירבה להצהיר על פקיעת הצו המתייחס לדירה 14.יש לזכור כי מסגרת הדיון בפני השופטת פורת לא כללה את הצו בענין דירה 14, זאת מכיוון שהחלטתה של השופטת פורת ניתנה במסגרת בקשות שהגישו המשיבים למתן צוי מניעה לגבי דירות אחרות. המבקשת מצידה, לא ביקשה את התנית הצו ביחס לדירה 14 - אשר באותה עת כבר היה הצו בתוקף במשך שבעה חדשים - במתן ערבות. אמנם היא הגישה, בשעתו, בקשה לביטול צו המניעה שיצא במסגרת ההחלטה הראשונה, אך, כאמור, היא חזרה בה ומחקה את הבקשה. כפי שניתן לראות בנוסח ההחלטה השניה (פסקה 4(א)), השופטת פורת החליטה על השארת הצו, שניתן בהחלטה הראשונה, בעינו, ללא סייג, וזו ההתיחסות היחידה בהחלטתה לצו זה.

בנסיבות אלה מוחלט בזה לדחות את הבקשה. המבקש ישלם למשיבים את הוצאת המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.