פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
6376/09 - ג'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
העותרים:
1. פאטמה אבו סאמח
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיבים:
1. אלוף פיקוד דרום
2. שר הביטחון
3. מדינת ישראל
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות, שהתבקשה בד בבד עם מחיקת העתירה. בעתירה, שהוגשה ביום 6.8.2009, ביקשו העותרים כי יותר לעותרת 1 (להלן: העותרת) לצאת מישראל לרצועת עזה, שם מתגוררים בעלה וחמשת ילדיה. כן התבקשו המשיבים להשיב לפניות אליהם תוך זמן סביר, שלא יעלה על 45 ימים. על פי הנטען בעתירה, ביום 16.6.2009, למחרת שובה של העותרת מרצועת עזה, היא פנתה אל משרד ישראלים במת"ק ארז בבקשה לתאם את יציאתה מישראל בהתאם ל"נוהל משפחות חצויות". בשבועות שלאחר מכן היא פנתה פעמיים נוספות ונמסר לה כי הבקשה "בטיפול". לשיטת העותרת, במצב זה לא נותרה לה ברירה אלא לפנות לבית המשפט.
2.
ביום 26.8.2009 מסרו העותרים כי ביום 19.8.2009 הודיעו המשיבים כי אין מניעה לכניסתה של העותרת לרצועת עזה וביום 20.8.2009 היא אכן נכנסה לרצועת עזה. לטענת העותרים, התעלמותם המ מוש כת של המשיבים מהפניות הדחופות שהופנו אליהם מצדיקה פסיקת הוצאות. העותרים סבורים כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד ומכל מקום הנסיבות הצדיקו, בראיה אובייקטיבית, את הגשת העתירה באופן המצדיק פסיקת הוצאות. המשיבים מנגד סבורים כי אין מקום בנסיבות העניין לחייבם בתשלום הוצאות. לטענתם, ההחלטה לאשר את בקשת העותרת התקבלה ללא כל קשר להגשת העתירה. לדבריהם, דבר הגשת העתירה הובא לידי הלשכות המשפטיות רק ביום 17.9.2009 ורק במאוחר יותר לגורמים המקצועיים. הבקשה טופלה עוד קודם להגשת העתירה ולאחר בחינתה אושרה. העותרים, בתגובה, מדגישים את מחדלם של המשיבים בטיפול בפנית העותרת, מחדל המצדיק חיוב בהוצאות גם אם הסעד ניתן ללא קשר להגשת העתירה.
3.
הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, ובשים לב לכללים האמורים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בנסיבות המקרה דנן, לא עמדו העותרים בנטל להראות כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. אמנם מבחינה כרונולוגית בא עניינה של העותרת על פתרונו לאחר הגשת העתירה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי מספק בין שני האירועים. אף לא שוכנעתי כי מבחינה אובייקטיבית הגשת העתירה הייתה הכרחית. העתירה הוגשה 51 ימים לאחר הפנייה הראשונית למשיבים. פנייה זו נעשתה מיד עם חזרתה של העותרת מביקור ברצועת עזה. יש להניח כי בנסיבות אלה לא הייתה דחיפות יוצאת דופן בטיפול בבקשה. לעותרים אף ניתן מענה ראשון, בכך שנמסר להם כי הבקשה מצויה בטיפול. במצב דברים זה לא מצאתי כי מנקודת מבטו של עותר סביר, הגשת העתירה הייתה נחוצה והכרחית באופן המחייב פסיקת הוצאות.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג חשון
תש"ע (10.11.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת