בג"ץ 6395/09 פלוני נ. בית הדין האזורי בב"ש

השופטת ע' ארבל :

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בעקבות החלטתו של המשיב 1, נשיא בית הדין הרבני הגדול, להעביר את הדיון בעניינם של העותר והמשיבה 3 לבית הדין האזורי בבאר שבע.

1.

העותר והמשיבה 3 הגישו תביעות שונות, וביניהן תביעת גירושין, האחד כנגד השניה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, וזאת לאחר שכתובתם המשותפת האחרונה היתה בראשון לציון. בשלב כלשהו הגישה המשיבה 3 בקשה להעברת מקום הדיון לבית הדין האזורי בבאר שבע. בבקשה צוין כי המשיבה 3 מתגוררת בנתיבות ומטפלת בתינוקה שעודו יונק. לטענתה הנסיעות הרבות לתל אביב כרוכות עבורה בהוצאות כספיות רבות ובקושי להותיר את התינוק זמן רב בהשגחת אחרים. ביום 19.1.09 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בתל אביב אשר קיבלה את הבקשה. בית הדין קבע כי "מאחר והבעל שתבע גירושין מסרב לתת גט לאחר שנקבעו מס' מועדים והאשה מגיעה במיוחד לדיונים מנתיבות, האשה זכאית לפתוח תיק תביעת גירושין במקום מגוריה...". החלטה זו אושרה כנדרש על-ידי נשיא בית הדין הגדול לפי תקנה כא לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: התקנות ).

2.

העותר טוען כי הסמכות המקומית לפי תקנה י(1) לתקנות נקבעת לפי מקום המגורים האחרון של בני הזוג, לפיכך הסמכות הינה לבית הדין האזורי בתל אביב. לטענתו ההחלטה

להעברת התיק צריכה להיעשות על-ידי הרכב של שלושה דיינים ולא על-ידי דיין אחד כפי שנעשתה במקרה דנן. עוד טוען הוא כי לא ניתנה לו זכות טיעון עובר למתן ההחלטה. לגופו של עניין טוען העותר כי הינו נכה צה"ל המתקשה לתפקד בבקרים ומתקיים מקצבת נכות בלבד. לפיכך אין ביכולתו לממן את הנסיעות לבית הדין האזורי בבאר שבע. כן מבקש העותר כי ינתן צו ביניים המונע מבית הדין האזורי בבאר שבע מלהמשיך ולדון בעניינם של הצדדים עד להכרעה בעתירה זו.

3.

המשיבה 3 טוענת בתגובתה כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים וכי העותר הינו סרבן גט המביא להתמשכות ההליכים בעניין בני הזוג ללא הצדקה. עוד טוענת היא כי העתירה הוגשה בשיהוי ותוך אי מיצוי ההליכים. לטענתה אין מקום להתערבות בית משפט זה שאינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. המשיבה 3 טוענת כי ההחלטות בעניין העברת הדיון ניתנו בהתאם לתקנות ובסמכות והן מוצדקות אף לגופו של עניין.

4.

לאחר שעיינו בעתירה הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף. אכן, הסמכות המקומית בתביעות לבתי הדין הרבניים הינה לפי מקום המגורים האחרון של בני הזוג (תקנה י(1) לתקנות), עם זאת, בהתאם לתקנה כא לתקנות מוסמך בית הדין להורות על העברת מקום הדיון לבית דין אחר בהחלטה מנומקת בכתב. החלטה זו טעונה אישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול או מי שהוסמך לכך על ידו. תנאים אלו התקיימו בעניין זה במלואם. ניתנה החלטה מנומקת בכתב על-ידי אב בית הדין בבית הדין האזורי בתל אביב, החלטה שקיבלה את אישורו של נשיא בית הדין הגדול. אף טענתו של העותר כי לא ניתנה לו זכות טיעון עובר להחלטה אינה יכולה להתקבל לאור פרוטוקול הדיון מיום 19.1.09 שצירף העותר לעתירתו ממנו עולה במפורש כי העותר טען טענותיו בעניין, טענות שהונחו אף בפניו של נשיא בית הדין הגדול.

5.

באשר למותב המוסמך הרי שעתירתו של העותר בעניין זה הוגשה בשיהוי ואף מטעם זה דינה להידחות על הסף. ההחלטה בגינה טוען העותר להעדר סמכות ניתנה עוד ביום 19.1.09 בעוד שהעתירה בעניין הוגשה רק בחודש אוגוסט 2009. לפיכך איני מוצאת מקום כי יש לדון בטענותיו של העותר בעניין זה לגופן.

6.

למעלה מן הצורך אעיר כי גם לגופו של עניין אני סבורה כי צדק בית הדין הרבני בהחלטתו להעביר את הדיון לקרבת מקום מגוריה של המשיבה 3. העותר הגיש תביעת גירושין אך למרות זאת סירב לתת גט למשיבה 3 שנאלצה להגיע לשווא למספר מועדים שנקבעו לכך ממקום מגוריה בנתיבות. מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין בני הזוג עולה תמונת מצב לפיה המשיבה 3 נתונה בקשיים כלכליים בעוד שהעותר בעל אמצעים המאפשרים לו הוצאות על דברי מותרות. גם טעם זה, בצירוף יתר נסיבות העניין, יש בו כדי להצדיק העברת הדיון לקרבת מגוריה של המשיבה 3 אשר הוצאות הנסיעה לתל אביב הן מעבר ליכולתה הכלכלית.

לפיכך, דין העתירה להידחות. העותר ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.