בג"ץ 6401-23 בג"ץ 6401-23

בתיק בג"ץ 6401/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 6401/23

לפני:

כבוד השופטת י' וילנר

כבוד השופט א' שטיין

כבוד השופט י' כשר

העותרת:

מכללת באקה

נ ג ד

המשיבות:

1.המועצה להשכלה גבוהה

2.הוועדה לתכנון ותקצוב

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרת:

עו"ד חג'וג' חוסאם

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.במסגרת העתירה שלפנינו מבקשת העותרת, מכללת באקה (להלן: המכללה), מספר סעדים שעניינם, למעשה, אחד: להורות למשיבות, המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג), והוועדה לתכנון ותקצוב, לנמק מדוע לא תשנה המל"ג את החלטתה מיום 4.7.2023, בה החליטה להותיר על כנה את החלטתה הקודמת מיום 21.3.2023 לפיה תכניות הלימוד שמציעה המכללה תיבחנה על-ידי ועדות בדיקה מקצועיות (להלן: ועדות הבדיקה).

2.במסגרת העתירה פורשת המכללה יריעה רחבה ביותר, שלא לצורך. בתקציר ייאמר כי בהתאם לנטען בעתירה, מזה שש עשרה שנים מנסה המכללה, ללא הצלחה, לקבל היתר מהמשיבות להפעלת מוסד להשכלה גבוהה. בקשת המכללה להיתר נבחנה בהתאם לנהלי המל"ג, ובין היתר הוקמו ועדות בדיקה לבחינת מסלולי הלימוד השונים מהבחינה האקדמית, אשר אישרו את תכניות הלימוד. במשך שנים רבות עמדה למכללה לרועץ דרישתן של המשיבות להוכחת איתנות פיננסית. ביום 16.3.2023 הודיעה המל"ג למכללה כי לאחר בדיקה נוספת נמצא כי היא הוכיחה איתנות פיננסית לשביעות רצונה של המל"ג, "וכי אין מניעה להמשיך בבדיקת בקשת המכללה להיתר בהתאם לנוהל". בהמשך למכתב זה, נשלח למכללה, ביום 2.4.2023, מכתב נוסף על-ידי המל"ג, ובו הודיעה המל"ג למכללה כי הוחלט לערוך בדיקות נוספות, לרבות ולענייננו: בדיקת תכניות הלימוד אשר תוצענה על-ידי המכללה באמצעות ועדות בדיקה.

3.בתגובה למכתבה זה של המל"ג, פנתה המכללה למל"ג וביקשה לקיים דיון חוזר, בין היתר ולענייננו, בהחלטה להורות על הקמת ועדות בדיקה. במכתב נטען כי תכניות הלימודים כבר נבדקו בעבר על-ידי ועדות בדיקה, אשר נתנו את המלצותיהן החיוביות. כן נטען כי תכניות הלימוד לא השתנו באופן מהותי מאז נבחנו, והשינויים שנערכו בהן מתמצים בהחלפת סגל אקדמי ובעדכון תכניות הלימוד. נוכח האמור, ביקשה המכללה כי חלף ועדות בדיקה תכניות הלימודים תיבחנה על-ידי סוקרים, אשר יתמקדו רק בעדכונים שעברו התכניות. נטען כי בחינה על-ידי סוקרים אורכת זמן קצר משמעותית, בהשוואה לבחינה על-ידי ועדת בודקים, וכי משך זמן הבחינה על-ידי ועדת בודקים עלול לסכל את אפשרות המכללה לפתוח את שעריה בשנת הלימודים הקרובה.

4.לאחר דיון שנערך בבקשת המכללה החליטו ועדות המשנה הרלבנטיות של המל"ג להמליץ למל"ג לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:

"1. בהתאם לנוהל המל"ג מיום 8.8.2017, בדיקת בקשות לפתיחת תכניות לימודים במוסדות להשכלה גבוהה שאין להם הכרה, מתבצעת ככלל על ידי ועדות מקצועיות ולא על ידי סוקרים.

2.נוכח הזמן הרב שעבר, למעלה מ-10 שנים ממועד בדיקת תכניות הלימודים שמבקש המוסד לפתוח, והצורך בבחינת השינויים שערך המוסד בתכני התכניות ובאיוש הסגל, וכן הצורך בבחינת התשתיות שיעמדו לרשות התכנית, יש מקום להקמת ועדות מקצועיות ואין מקום להסתפק בסוקרים. זאת לאור עבודת הוועדה הכוללת ביקור במוסד, ובכלל זה מפגש עם ראשי המוסד, מה שלא נעשה על ידי סוקרים.

3.כמו כן ועדות המשנה ממליצות כי יושבי הראש של הוועדות המקצועיות שיוקמו לבחינת תכניות הלימודים יבדקו, במקביל לתהליך הבדיקה של תכניות הלימודים המבוקשות, את ההיבטים המוסדיים הכלליים, לרבות הניהול האקדמי במוסד, התשתיות העומדות לרשות המוסד, כולל ספרייה, כיתות לימוד ועוד, והבטחת עצמאותו של המוסד, זאת על מנת להבטיח רמה אקדמית נאותה כמוסד להשכלה גבוהה".

5.ביום 4.7.2023 דנה המל"ג בהמלצת ועדות המשנה והחליטה לקבל אותה מטעמיה. הודעה על החלטת המל"ג נמסרה למכללה ביום 10.7.2023. כאמור, נגד החלטת המל"ג מיום 4.7.2023 הוגשה העתירה שלפנינו.

6.טענות המכללה נגד החלטת המל"ג למנות ועדות בדיקה רבות ביותר במספרן. אקדים ואומר כי לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היעדר עילה להתערבותנו.

7.לשם הנוחות, אדון ואכריע בטענותיה השונות של המכללה אחת לאחת:

· לטענת המכללה, החלטת המל"ג נשענת על נוהל מיום 8.8.2017, אולם בהתאם להוראת המעבר שבנוהל זה, הנוהל אינו חל על תכניות שכבר הוחל בבדיקתן לפי הנוהל הישן.

מדובר בטענה תמוהה. אכן, על-פניו הנוהל החדש אינו חל בענייננו, אלא שהמכללה אינה מציגה את הנוהל הישן ואינה טוענת שבהתאם לאותו נוהל די היה בבדיקה על-ידי סוקרים. יתרה מכך: תכניות הלימוד אשר מוצעות על-ידי המכללה נבחנו בעבר, עוד בטרם הוחל הנוהל החדש, על-ידי ועדות בדיקה. דין הטענה להידחות אפוא.

· לטענת המכללה, החלטת המל"ג מבזה את החלטותיו של בית משפט זה בעתירות קודמות אותן הגישה נגד המשיבות בקשר עם מתן היתר למכללה, בין היתר בבג"ץ 9063/18.

המכללה מנסה להיבנות מאמירות כלליות של בית המשפט, אשר נאמרו בהליכים קודמים, ולפיהן המשיבות תשקולנה את בקשת המכללה "בלב פתוח ובנפש חפצה" ו"יפעלו במהירות הראויה וביעילות". ברי הוא כי אין מדובר בהחלטות אופרטיביות אשר מורות על קו פעולה קונקרטי. מעבר לכך, לא מצאתי כי המשיבות לא שקלו את בקשת המכללה בלב פתוח ובנפש חפצה, או שהן לא פעלו במהירות הראויה וביעילות. אכן, המל"ג דחתה את בקשת המכללה בנוגע למינוי סוקרים חלף ועדות בדיקה, אולם דחיית הבקשה אין משמעה כי הבקשה לא נשקלה כדבעי על-ידי המל"ג. טענה זו גם נשללת על ידי ההחלטה גופה: מדובר בהחלטה עניינית ומנומקת באופן שמראה כי בקשת המכללה נשקלה ברצינות על-ידי המל"ג ונדחתה. אשר על כן, גם טענתה זו של המכללה דינה להידחות.

· לטענת המכללה, החלטת המל"ג חורגת ממתחם הסבירות ואינה מידתית. בבסיס טענה זו עומדת הטענה שתכניות המכללה צלחו בעבר בחינה על-ידי ועדות בדיקה, וההחלטה למנות כעת, פעם נוספת, ועדות בדיקה מקצועיות, חלף סוקרים, אינה סבירה ואינה מידתית.

גם בטענה זו אין ממש. החלטת המל"ג הינה החלטה מקצועית, בתחום אשר עומד בליבת סמכויותיה. המל"ג נימקה היטב את החלטתה, ואין כל אינדיקציה לכך שההחלטה חורגת – קל וחומר, חורגת באופן קיצוני – ממתחם הסבירות. ברי הוא כי מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה יכלה לקבל בנסיבות העניין. טענת המכללה בעניין הסבירות נדחית אפוא אף היא.

· נטען כי המשיבות הפרו את מחויבותן לקידום שוויון בנגישות להשכלה גבוהה.

טענה זו נטענה באופן כוללני, מבלי להתבסס על נתונים. ממילא אין כל קשר בין טענה זו לבין בחירת המל"ג בוועדת בדיקה על פני סוקרים. אשר על כן, דין הטענה להידחות.

· בפי המכללה טענות רבות נוספות, ובהן: המשיבות הפרו את חובתן לנהוג בשוויון; המשיבות פעלו בחוסר תום-לב; המשיבות הפרו את חובתן לנהוג ביושר ובהגינות; המשיבות שקלו שיקולים פסולים; המשיבות לא שקלו שיקולים רלבנטיים; המשיבות לא נתנו משקל ראוי לשיקולים השונים.

טענות אלה נטענו בעלמא, מבלי להסביר כיצד בדיוק הפרו המשיבות את החובות האמורות, אשר לכאורה מוטלות עליהן. בנסיבות אלה, אין לי אלא לדחות את הטענות הללו של המכללה.

8.לבסוף, אציין כי במסגרת העתירה ביקשה מאיתנו המכללה כי נקיים "דיון דחוף" בעתירה, נוכח פתיחת שנת הלימודים הקרבה והולכת. אני מוצא להעיר כי בקשה זו אינה ראויה, שעה שהמכללה הגישה את עתירתה 44 ימים לאחר שנודע לה על החלטת המל"ג נושא העתירה. עותר אשר מבקש מבית המשפט כי יקדם את עניינו במהירות, נדרש אף הוא לפעול במהירות האפשרית לקידום עניינו.

9.סוף דבר: העתירה נדחית בזאת על הסף בשל היעדר עילה מבוררת להתערבותנו. המכללה תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.