בג"ץ 6405-22 בג"ץ 6405-22

השופט נ' סולברג:

1.עתירה לביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 42386-12-21, מיום 27.6.2022 (השופטים ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה, א' סופר, ונציגי הציבור ע' אלטשולר זמני ו-מ' כהן), שבגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר, דוד קצ'קוב, על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בסע"ש 3157-02-19, מיום 29.11.2021. בפסק הדין של בית הדין האזורי נקבע, כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעתו של העותר נגד המשיבה 2, חברת אלימנטוס בע"מ (להלן: החברה), לתשלום הפרשי שכר עבודה וזכויות סוציאליות, ונעדר גם סמכות לדון בתביעה שכנגד שהגישה החברה נגד קצ'קוב, להשבת סכומים שלטענתה שולמו לו על-ידה ביתר – כל זאת, משנקבע כי בין הצדדים כלל לא התקיימו יחסי עבודה.

2.החברה הוקמה בשנת 2017, על-ידי קונסטנטין סבין. בחלוף זמן מה, במהלך חודש פברואר 2018, חתמו סבין וקצ'קוב על הסכם שותפות, שלפיו קצ'קוב "ירשם כשותף וחבר דריקטוריון ויחזיק ב-50% ממניותיה" של החברה, שעיקר עיסוקה, כעולה מהוראות ההסכם, נוגע ליבוא מזון. עוד נקבע בהסכם זה, כי סבין השקיע בחברה הון התחלתי, בסך של 120,000 ₪, שיושב לו בעתיד מרווחי החברה.

3.במהלך חודש מרץ 2018, נכרת הסכם שותפות נוסף, בין סבין, קצ'קוב, ואדם בשם מקס בייגלמן. מטרת החתימה על ההסכם הנוסף היתה הקמת שותפות "שעיקר עיסוקה הינו מסעדה". במסגרת הסכם זה, הוגדרה חלוקת התפקידים בין השותפים כדלהלן: סבין הוגדר כיו"ר המסעדה; קצ'קוב כמנהל המסעדה; ובייגלמן כמנהל המטבח. גם בגדרי הסכם זה, סבין השקיע את ההון ההתחלתי בשותפות, בסך של 150,000 ₪, כהלוואת בעלים, תוך שנקבע כי זו תושב לו מרווחי השותפות. הסכם השותפות התייחס לזכאותם של קצ'קוב ובייגלמן למשוך משכורות מקופת השותפות, "החל מהמועד שבו תניב השותפות רווח תפעולי", וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם. בד בבד לכריתת הסכם השותפות, רכשה החברה את השם והזכויות של מסעדת "ברסרי 107", מאת בעליה הקודמים – חברת אלבטרוס קפיטל ביזנס גרופ בע"מ.

4.מסעדת ברסרי המחודשת, נפתחה סמוך לאחר כריתת הסכם השותפות, בחודש מרץ 2018. אחר פתיחתה, הונפקו לקצ'קוב תלושי שכר, שבהם היתה החברה, ולא השותפות, זו שרשומה כמעסיקתו, ולמעשה גם היתה זו ששילמה בפועל את שכרו. בחודש נובמבר 2018, מטעמים שלא פורטו, עזב קצ'קוב את המסעדה, ובחלוף מספר חודשים – המקום נסגר.

5.לימים, התגלעה מחלוקת בין הצדדים, בנוגע לתשלומי השכר של קצ'קוב. הלה טען, כי היה עובד שכיר של החברה, אך זו לא שילמה לו את מלוא שכרו. מנגד, החברה טענה כי קצ'קוב כלל לא עבד כשכיר אצלה. לדבריה, הנפקת תלושי השכר מטעמה היתה פעולה טכנית בלבד, כאשר התשלום לקצ'קוב הוסדר באופן זה, רק משום שהשותפות לא יכלה להפעיל את המסעדה בכוחות עצמה, שכן קצ'קוב, כאמור – אחד מן השותפים, היה בעברו פושט רגל; עובדה שהקשתה על פתיחת חשבון בנק על שם השותפות. נוכח זאת, הוסכם כי הצד הכספי של השותפות ינוהל בשלב זה על-ידי החברה, לרבות שכרו של קצ'קוב (וכמוהו גם בייגלמן). לטענת החברה, זו הסיבה היחידה לכך שתלושי השכר הונפקו על-ידה.

6.לאחר שדן בתביעה ובתביעה שכנגד שהגישו הצדדים, כאמור בראשית הדברים, קבע בית הדין האזורי, בפסק דין מנומק ומפורט, כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, וממילא לא קמה סמכות עניינית לדון בתביעות הנ"ל. בין היתר נקבע, כי "הנפקת התלושים היתה טכנית ולא מהותית", וכי "על מנת להקל על ניהול השותפות החליטו הצדדים כי הצד הכספי של השותפות יתנהל על ידי החברה ולא במסגרת חשבון בנק שיפתח על ידי השותפות, ועל כן שכרו של התובע שולם במסגרת זו על ידי החברה ועל ידי חשבון בנק של החברה". לצד זאת צוין, כי "ככל שיש לצדדים תביעות וטענות זה כנגד זה מתוקף השותפות, באפשרותם לפנות לערכאה המתאימה בקשר לתביעות אלו". התביעה והתביעה שכנגד נדחו אפוא.

7.העותר לא השלים עם תוצאה זו, והגיש ערעור לבית הארצי לעבודה, שכאמור – נדחה. בית הדין הארצי קבע, תוך הסתמכות על תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כי "קביעתו של בית הדין האזורי בדבר קיום יחסי שותפות היא קביעה עובדתית בעיקרה, המעוגנת היטב בראיות שהיו לפני בית הדין האזורי [...] ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעה עובדתית זו, ובמסקנות המשפטיות שנגזרו ממנה".

מכאן העתירה שלפנינו.

8.לטענת קצ'קוב, בפסק הדין של בית הדין האזורי נפלו שגיאות משפטיות רבות, שהצדיקו את התערבותו של בית הדין הארצי בערעור שהונח לפניו. דא עקא, לטענת קצ'קוב, בית הדין הארצי הוציא תחת ידו פסק דיו 'רזה', לקוני, ובלתי-מנומק. קצ'קוב סבור אפוא, כי די באמור כדי להצדיק את התערבותנו.

דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובה מטעם המשיבים.

9.הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה. התערבות שיפוטית בהחלטות מעין אלו, שמורה אך ורק למקרים חריגים, אם נמצא כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: נפלה טעות משפטית-מהותית בהחלטה, ושיקולי צדק מחייבים התערבות שיפוטית (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986); בג"ץ 6856/21 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.10.2021)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה; רחוק מכך.

10.בית הדין האזורי בחן את הראיות שהונחו לפניו, דן בטענות הצדדים, ולבסוף בא לכלל מסקנה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה. קביעה זו, היא קביעה עובדתית מובהקת, שאף בית הדין הארצי לעבודה, בשבתו כערכאת ערעור, ועל-פי סמכותו, לא מצא מקום להתערב בה. במצב דברים זה, איני רואה כל הצדקה לכך שדווקא בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בקביעה עובדתית זו. קצ'קוב לא הניח טעמים טובים לסטייה מן הכלל האמור, לגבי מידת ההתערבות בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה; בנוסף, בניגוד לטענתו, גם לא מצאתי כי בפסק הדין נפלה טעות משפטית-מהותית, ואף לא קושי או מחסור במישור ההנמקה.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

קצ'קוב יִשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 2,500 ₪.