ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6411/01
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
העות רים:
יובל שריר וארבעה אחרים
נגד
המשיבי ם:
1.ראש עיריית אילת
2. עיריית אילת
3.ראש מינהל החינוך בעיריית אילת
4. משרד החינוך
5.מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך
6.מ פקחת כוללת במחוז הדרום במשרד החינוך
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
ב' באלול תשס"א (21.8.01)
בשם
העותר ים: עו"ד שלמה יובל
בשם המשיבים 3-1: עו"ד יוסף בצלאל
בשם
המשיבים 6-4: עו"ד דינה זילבר
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
בעתירה שבפנינו תוקפים העותרים את החלטת המשיבים 3-1, שאושרה על-ידי המשיב 4, להפסיק את פעולתו של בית-הספר "ערבה" שבאילת (להלן: בית-הספר). טענת העותרים היא, כי השיקולים שביסוד ההחלטה הם בלתי סבירים בעליל.
בתשובתם לעתירה הסבירו המשיבים את הטעמים להחלטת הסגירה, ופירטו נתונים בדבר מספר התלמידים הפוחת והולך באזור שבו ממוקם בית-הספר, שעל יסודם נתקבלה ההחלטה. בין היתר הסבירו המשיבים, כי מתן שירותים פדגוגיים בהיקף מלא מצריך מספר הולם של תלמידים, שאינו בנמצא בבית-הספר.
שיקולים אלה, על פניהם, הם ענייניים, ואינם מקימים עילה להתערבותנו.
ואולם, עיקר הקושי העומד בפני העותרים הוא השיהוי שבהגשת העתירה. ההחלטה בדבר סגירת בית-הספר נמסרה לעותרים בראשית חודש יולי 2001. העותרים פנו לערכאות (בית-המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע) בראשית חודש אוגוסט 2001; ומשמצא בית-המשפט לעניינים מינהליים כי הוא אינו מוסמך לדון בעתירה, הגישו העותרים את עתירתם לבית-משפט זה בתאריך 16.8.01 , כשבועיים לפני תחילת שנת הלימודים.
במהלך תקופה זו הסתיים הליך סגירת בית-הספר, ותלמידי בית-הספר, מוריו, והעובדים המינהליים שובצו כולם בבתי-ספר אחרים. מבנה בית-הספר אף יועד למטרה אחרת.
העתירה לוקה איפוא בשיהוי כבד, למצער מן ההיבט האובייקטיבי.
אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה, מבלי לעשות צו להוצאות.
ניתן היום, ב' באלול תשס"א (21.8.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש
ו פ ט