בג"ץ 6425/99 מדינת ישראל נ. דן ירימי

לפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-.

מלכתחילה הועמד המשיב לדין בפני בית משפט השלום בשל עבירות תקיפה ואיומים שביצע, ביחד עם אשתו, כלפי שתיים מבנותיהם הקטינות. עם האשמתו ביקשה המאשימה מבית המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים, ואולם בהסכמת הצדדים הורה בית משפט השלום לשחרר את המשיב בערובה ובתנאים מגבילים, שכללו "מעצר בית" מלא בבית חמיו של המשיב ואיסור על יצירת קשר כלשהו עם אשתו ועם שתי הבנות המתלוננות. מקץ ימים אחדים תוקן כתב האישום המקורי בדרך של הוספת אישומים בהם יוחסו למשיב עבירות של התעללות בקטין חסר ישע, עבירות תקיפה נוספות, איומים וכליאת שווא. לנוכח הוספתה של עבירת התעללות הועבר הדיון בכתב האישום לבית המשפט המחוזי שחזר וקבע, בהסכמת הצדדים, את התנאים לשחרורו של המשיב. התנאים שנקבעו כללו מעצר בית חלקי, אך האיסור על יצירת קשר עם בנותיו ועם אשתו נותר בעינו.

בדיעבד הוברר כי המשיב הפר את תנאי השחרור, בכך ששב להתגורר בביתו, לראשונה במשך שבועות אחדים, במהלך החודשים יוני ואוגוסט 1998, ובשנית - בשלהי חודש ספטמבר וראשית אוקטובר. ביום הכיפורים תשנ"ט, בהיותו בביתו חרף האיסור, חזר ותקף את בנותיו ואיים עליהן. בעקבות תלונת בנותיו נעצר המשיב ביום 28.12.98. המעצר בוצע בביתו, כשבעצם שהייתו שם הפר המשיב את תנאי השחרור פעם נוספת. על רקע התפתחויות אלו, שנתבררו רק בחקירה שנערכה לאחר מעצרו, תוקן כתב האישום פעם נוספת והוספו לו אישומים בגין תקיפת בנותיו ביום הכיפורים והפרת תנאי השחרור.

ביום 6.1.99 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו. משפטו של המשיב החל להתברר בפני כבוד השופטת ס' רוטלוי. עד כה שמע בית המשפט את עדותה של אחת הבנות המתלוננות ואת עדותו של עד נוסף. בשל נסיבות שלבית המשפט לא היתה שליטה למונען לא עלה בידו לקיים את הבירור במספר מועדים נוספים שהוקצו לצורך שמיעת המשפט. לקראת מלאת תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב הגישה המדינה את הבקשה שלפניי להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. הסניגור התנגד לבקשה בטענה, שאין מתקיימות במקרה הנדון אותן נסיבות מיוחדות וחריגות העשויות להצדיק את מעצרו של נאשם מעבר לתקופה של תשעה חודשים. הסניגור הציע לשחרר את המשיב בתנאי חלופת מעצר שתכלול שהייה בבית גיסו המוכן להעסיקו וגם לערוב לקיום תנאי השחרור על ידיו.

העיון בכל החומר שלפניי הביאני לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מנוס מהמשך מעצרו של המשיב. המשיב, כאמור, שוחרר בעבר בתנאים מגבילים; אלא שהוא הפר את תנאי השחרור פעם אחר פעם, ואף ניצל את שחרורו ממעצר לביצוע עבירות נוספות כלפי בנותיו. בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לתת אמון נוסף במשיב, לאחר שהפר בגסות את צווי בית-המשפט, וכי בהיותו חופשי הוא מסכן את שלום בנותיו. קביעות אלו עודן יפות ותקפות.

יצוין כי לאחרונה חזר עניין מעצרו של המשיב ונדון במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגיש לבית המשפט המחוזי ובערר לבית-משפט זה שהופנה נגד סירובו של בית המשפט המחוזי לשחררו. כבוד השופט אילן, שהערר נדון לפניו, נתן את דעתו לעובדה שמשפטו של המשיב מתארך ועתיד להימשך זמן לא קצר. על רקע זה שקל את האפשרות לשחרר את המשיב בתנאים של חלופת מעצר. לצורך זה ביקש וקיבל משירות המבחן תסקיר מעצר. התסקיר התבסס על שיחה עם המשיב, על שיחות עם פקידות סעד המטפלות בבנותיו המתלוננות של המשיב, וכן על בדיקת הצעת החלופה שהמשיב ישהה בבית גיסו. ההשתלשלות בעבר, ביחס להפרת תנאי השחרור על ידי המשיב, וההתרשמות מן המשיב בשיחה עימו, הובילו את קצינת המבחן למסקנה כי בחלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב אין כדי למנוע את יצירת הקשר עם בנותיו ולהפחית את הסכנה שהוא ימשיך ויפגע בהן. לנוכח מסקנות תסקיר המעצר החליט השופט אילן לדחות את עררו של המשיב. עם זאת הינחה את בית המשפט המחוזי כי יש לעשות מאמץ ולסיים את הדיון במשפטו של המשיב תוך חודשים אחדים.

מבקשת המדינה עולה כי כבוד השופטת רוטלוי הועידה חמש ישיבות נוספות להמשך הבירור בפניה, שהאחרונה שבהן חלה בראשית חודש דצמבר. אוכל להניח שבית המשפט המחוזי ימצא דרך לקבוע מועדים נוספים בתוך אותה התקופה אם במהלך הדיון יתברר לו שיש צורך בכך.

אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב, כבקשת המדינה, בתשעים ימים שמניינם מיום 28.9.99 או עד למתן פסק דין במשפטו, לפי המוקדם מבין המועדים.