בג"ץ 6427/13 יורשי המנוח מוחמד עבדאללה אל אחמד (מסאעיד ) ז"ל נ. המפקד הצב

עניינה של העתירה בחלקת מקרקעין של כ-1,000 דונם בבקעת הירדן, אשר לטענת העותרים הינה בבעלותם הגם שהיא מוחזקת ומעובדת על ידי אחרים.

ביום 20.4.2015 התקיים דיון על-פה לאחריו הוציא ההרכב צו על-תנאי וניתנו 120 יום לתשובה. מאז, הגישה המדינה 9 (!) בקשות להארכת מועד. בתחילה התבקשו 3 ארכות בשל מגעים לפשרה בין הצדדים. בהמשך, ובעקבות כישלון המגעים, הוגשו בימים 15.3.2016 ו-20.4.2016 בקשות ארכה נוספות לשם גיבוש עמדת המדינה. ביום 17.3.2016 ציינתי בהחלטתי בבקשה להארכת מועד מטעם המדינה את "הימשכות ההליכים" וביום 21.4.2016 הדגשתי בהחלטתי כי "חלפה שנה מאז הוצא צו על-תנאי ונקבעו 120 יום לתשובה".

בימים 5.5.2016, 29.5.2016 ו-5.7.2016 ביקשה המדינה ארכות נוספות לצורך השלמת עריכת בירורים עובדתיים ומשפטיים בסוגיה הרלוונטית. בהחלטתי מיום 16.5.2016 ציינתי שוב את "הימשכותם החריגה של ההליכים" ובהחלטתי מיום 13.7.2016 הוריתי כי "מוטב יעשו המשיבים 3-1 אם לא יבקשו ארכות נוספות".

והנה עתה מתבקשת ארכה נוספת, עשירית במספר, עד ליום 20.9.2016. מהבקשה עולה כי המדינה מצויה בישורת האחרונה לקראת הגשת תצהיר התשובה מטעמה. העותרים מתנגדים לבקשה. לחלופין מציעה המדינה כי ייקבע מועד לדיון בהתנגדות בצו על-תנאי בהתאם ליומנו של בית המשפט וכי יתאפשר למשיבים להגיש את עמדתם כשבועיים טרם למועד הדיון האמור.

על יסוד כל המתואר לעיל, ובשים לב להתנגדות העותרים, אין הצדקה למתן ארכה ממושכת. גם אין לדעתי מקום לקבוע בשלב זה דיון בתיק, ולהיעתר בכך לבקשת הארכה.

לפנים משורת הדין, תינתן ארכה קצרה אחרונה

להגשת תצהיר התשובה מטעם המדינה עד ליום 1.9.2016.