בג"ץ 6430/02 מיכאל שפי נ. עיריית מעלה אדומים

השופטת ד' דורנר:

1.זוהי עתירה שניה שמגיש העותר באותו עניין. העתירה הראשונה, אשר נדחתה בשל היעדר עילה בתאריך 2.5.01, הופנתה נגד סירובם של מוסדות התכנון במעלה-האדומים ובמינהל האזרחי באיו"ש להתיר לעותר לסגור את מרפסת דירתו באמצעות חלונות. תחת זאת, הרשויות התירו את סגירת המרפסת באמצעות קירות בטון, בהסתמכן על תקנון התוכנית החלה על האזור שבו נבנה בית העותר.

2.ערר שהגיש העותר על החלטה זו נדחה על-ידי ועדת המשנה להתנגדויות. זאת, בכפיפות להיתר לסגור אחד מן הקירות בשני חלונות. משנדחתה עתירתו לבית-המשפט הגבוה לצדק, כאמור, חזר ופנה העותר לרשויות במעלה-אדומים ומשנדחתה בקשתו להיתר שב והגיש ערר ולאחר שהערר נדחה הגיש את העתירה שבפנינו, שבגדרה חזר על טענותיו בעתירה הראשונה.

3.הגם שפורמאלית נפתחה הדלת בפני העותר ולפנות בעתירה בשנית, הרי עניינית, באין שינוי בנסיבות לא היה מקום להיזקק מחדש לטענות שנידונו ונדחו על-ידי בית-משפט זה, אשר קבע כאמור כי אין עילה להתערבותו.

אכן, בית-המשפט הגבוה לצדק אינו משמש מוסד תכנוני, ואף אין הוא ערכאת ערעור על החלטות מוסדות התכנון. תפקידו מצומצם לביקורת שיפוטית בלבד. בגדר ביקורת זו לא יתערב בית-המשפט "בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת, אלא אם נפל בו פגם משפטי, לפי ההלכות המקובלות בבית-המשפט, לרבות פגם של שיקולים זרים או חוסר סבירות" (השופט יצחק זמיר בבג"ץ 465/93 טריידט נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, פ"ד מח(2) 622, בע' 634). ואילו בענייננו, הטענות שטען העותר אינן מבססות את קיומו של הפגם המשפטי הדרוש על-פי ההלכה הפסוקה.

העתירה נדחית, איפוא.

4.המדינה מחלה על הוצאותיה. לעומתה, עיריית מעלה-אדומים מבקשת לחייב את העותר בהוצאות משפט. לבקשה זו אנו נענים.

על העותר לשלם איפוא לעיריית מעלה-אדומים הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.