פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
6431/16
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
העותרים:
1. אלינה ברדנשטיין
2. דומיניקה נטסובה
3. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת
4. התנועה ליהדות מתקדמת בישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי
הגבול
בקשה לפסיקת הוצאות ותגובת המשיבים
לבקשה
החלטה
אין חולק כי הסעד המרכזי אשר התבקש על ידי העותרים - הענקת מעמד עולה לעותרות 2-1 - ניתן להם. משכך קמה כידוע חזקה כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת וכי קיים קשר סיבתי בין הגשתה לבין קבלת הסעד ( בג"ץ 2908/06
איוונוב נ' שר הפנים , פיסקה 5 (21.4.2010)). אכן, משך הזמן אשר חלף מעת הגשת הבקשה לקבלת מעמד עולה ועד להגשת העתירה - קרוב לשנתיים ימים - תומך במסקנה בדבר קיומו של צידוק בהגשת העתירה. גם העובדה שבית משפט זה הורה (ביום 8.6.2017) על הוצאת צו על תנאי ללא דיון נוסף, היה והסוגיה לא תבוא על פתרונה בעקבות הבחינה הנוספת אשר תיערך, מחזקת מסקנה זו.
מן העבר השני, לא ניתן להתעלם מכך שבחודש יולי 2017 - עוד לפני הגשת העתירה - הודיעו המשיבים כי "לאחר עריכת השימוע ולאחר שדנו שנית בבקשה, הוחלט לאשר למבקשת [העותרת 1 - ג'ל'] מעמד ארעי מסוג א/5 למשך שנה. בתום השנה נבחן הבקשה ונחליט בהתאם לנסיבות" (נספח ע/14 לעתירה). כפי שעולה מן החומר שלפניי, הטעם לדחיית ההחלטה בבקשת העותרות 2-1 נעוץ בסימני שאלה מסוימים אשר התעוררו. סימני שאלה אלה אף קיבלו ביטוי בדברים אשר נאמרו על ידי ראשת ההרכב בדיון שהתקיים ביום 8.6.2017. בסופו של דבר הבקשה נבחנה על ידי המשיבים לאחר כשנה - היינו במועד אשר נקבע על ידם לכתחילה - והוחלט להעניק לעותרות 2-1 מעמד עולה.
הדברים האמורים מעוררים ספקות לגבי השאלה האם העתירה היא היא אשר הובילה למתן הסעד המבוקש, או לכל הפחות זירזה את נתינתו, או שמא הסעד היה ניתן באותו המועד אף אלמלא הגשת העתירה. אף יש בהם כדי לעורר ספק מסוים לגבי היותה של העתירה מוצדקת. כך, שכן בנסיבות האמורות לא ניתן לקבוע כי ההחלטה ליתן לעותרות 2-1 את הסעד המבוקש (מעמד עולה) בחודש אוגוסט 2017, מובילה בהכרח למסקנה לפיה ההחלטה לדחות את מתן ההחלטה בשנה אחת נוספת לא הייתה מוצדקת כשלעצמה (ואין כמובן מקום לקבוע מסמרות בסוגיה זו במסגרת הדיונית של בקשה לפסיקת הוצאות).
בסופו של יום ולאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף הספקות הנזכרים לעיל, לא עלה בידי המשיבים לסתור באופן חד משמעי את החזקה בדבר הצידוק שבהגשת העתירה ובדבר קיומו של קשר סיבתי בין הגשתה לבין מתן הסעד. משכך, יש לפסוק הוצאות לטובת העותרים. עם זאת, ראיתי מקום לתת לספקות האמורים ביטוי בסכום ההוצאות אשר ייפסק, כך שהוא יועמד על הצד המתון. אשר על כן, ובשים לב ליתר השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי לחייב את המשיבים בהוצאות בסך 4,500 ש"ח לטובת העותרים.
ניתנה
היום, י"א בתשרי התשע"ח (1.10.2017).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם