בג"ץ 6436/02 המועצה האזורית הערבה התיכונה נ. שר העבודה והרווחה -מר שלמה

השופטת ד' דורנר:

1.עתירה זו עניינה מכסת ההיתרים להעסקת עובדים זרים במשקי העותרים – המועצה האזורית הערבה התיכונה ומושבים בשטח שיפוטה – כפי שנקבעה על-ידי המשיבים.

2.מכסת ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות מחושבת בעיקרה על-בסיס שני קריטריונים. האחד , מפתח הקצאה בסיסי, הנקבע על-ידי משרד החקלאות, והמגדיר את כוח האדם הדרוש לדונם לכל גידול.

השני , מקדם ההקצאה, הנקבע על-ידי שירות התעסוקה, והקובע את אחוז ההיתרים שינתן על-פי מפתח ההקצאה הבסיסי, בהתאם למכסה הארצית הכוללת של ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות ולמדיניותה החברתית והכלכלית של הממשלה. ממכפלת שני הקריטריונים מתקבל מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים לדונם לפי סוג הגידול שיוקצה בפועל לכל מגדל.

3.בעתירתם טענו העותרים, כי המשיבים נוטים לשנות את מפתח ההקצאה הבסיסי, בתדירות גבוהה ובאופן בלתי סביר כתוצאה משיקולים זרים, ומבלי שחלו בתחום חידושים טכנולוגיים המצדיקים שינויים אלו. כן טענו העותרים כנגד החלת מקדם ההקצאה על משקיהם, באשר לשיטתם יש להעניק להם – במנותק מיתר החקלאים ברחבי הארץ – שיעור של מאה אחוזים ממספר העובדים הדרושים לכל גידול. העותרים טענו, כי החלטת המשיבים להכפיף את משקיהם למקדם ההקצאה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, שכן היא אינה מאזנת כראוי בין רצונה של הממשלה להקטין את מכסת העובדים הזרים בישראל, וכפועל-יוצא מכך את האבטלה במדינה – עניין שלטענת העותרים כלל אינו רלוואנטי במשקיהם – לבין צרכיהם המיוחדים של חקלאי הערבה התיכונה, שעקב תנאי האקלים הקשים השוררים בה וריחוקה הרב ממרכזי אוכלוסיה, נתקלים בקושי רב בגיוס עובדים מקומיים לעבודה.

4.מנגד טענו המשיבים, כי העותרים השתהו בהגשת עתירתם, שכן ההיתרים להעסקת עובדים זרים חולקו זה מכבר בין החקלאים השונים ברחבי הארץ; כי הקצאת ההיתרים נעשתה על-פי נורמות עבודה מקצועיות על-ידי הגופים המוסמכים במשרד החקלאות; וכי ניתן משקל ראוי לצורכיהם המיוחדים של העותרים בהחלטה לתת להם הקצאה מוגדלת בשיעור של 30% לעומת זו הניתנת ליתר החקלאים ברחבי הארץ.

5.לאחר שעיינו בטענות העותרים, ואף שמענו טיעון מפורט בעל-פה, הגענו לכלל דעה, כי יש לדחות את העתירה.

בעקבות טענות שהועלו כנגד נורמות העבודה הקודמות, נקבעו בחודש יולי 2001, לאחר עבודה מקיפה ויסודית בנושא, מפתחות להקצאת היתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות, על-ידי ועדת בוכריס, שבה השתתפו הגורמים המקצועיים הרלוואנטיים.

השינויים שחלו במפתחות הקצאת ההיתרים מאז חודש יולי 2001, מקורם בקבלת עררים שונים שהוגשו לועדת הערר במשרד החקלאות – ובהם גם ערר שהגישו העותרים, ואשר נתקבל בחלקו – וכן בעקבות החלטת ממשלה מס' 1458 מתאריך 17.2.02, לפיה הוגדלה מכסת ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות בשנת 2002 מ-20,000 עובדים ל-28,000.

אכן, בעקבות התעכבות הליכי ההקצאה של ההיתרים להעסקת עובדים זרים בהתאם לקריטריונים המעודכנים מחודש יולי 2001, הוחלט בשירות התעסוקה, כי ההקצאה למשקי הערבה התיכונה תוגדל משלושה היתרים לכל משק בממוצע, תחילה לחמישה היתרים, ואחר-כך אף לשבעה. ומכאן השינויים התכופים בהקצאות, שעליהם הצביעו העותרים. ואולם, בהחלטה זו נקבע עוד, כי במידה שלאחר עיבוד נתוני הבקשות של תושבי הערבה התיכונה ועל-פי מפתחות ההקצאה, יתברר שהמפתח אינו תואם את ההקצאה שניתנה בפועל – יבוצע תיקון בהתאם, ובכלל זה יופחת מספר ההיתרים שניתן בהתאם למפתח העדכני.

הנה-כי-כן, אין המדובר בקביעות שרירותיות, כטענת העותרים, כי אם בנורמות מקצועיות שנקבעו על-ידי הגופים המוסמכים לכך במשרד החקלאות, ולא מצאנו כי נפל בהן כל פגם המצדיק את התערבותנו.

6.אף הטענה כנגד החלת מקדם ההקצאה על משקי העותרים אינה יכולה להתקבל. מקדם ההקצאה נקבע על-ידי שירות התעסוקה, בהתאם למכסה הארצית הכוללת של ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות, הנקבעת על-ידי הממשלה, וכן בהתאם למדיניותה הכלכלית והחברתית של הממשלה. נוכח ההשלכות הכלכליות והחברתיות של תופעת הגידול בכמות העובדים הזרים בישראל, מעוניינת הממשלה להקטין את מספר ההיתרים הניתנים למעסיקים לצורך העסקת עובדים זרים. ראו, למשל, דין-וחשבון מבקר המדינה 46 (לשנת 1995 ולחשבונות שנת הכספים 1994), בע' 482-481; דין-וחשבון מבקר המדינה 49 (לשנת 1998 ולחשבונות שנת הכספים 1997), בע' 273. עם-זאת, בבואה ליישם את מדיניותה, על הממשלה לתת את הדעת גם לצורכי החקלאים ביישובים השונים, לנסיבותיהם המיוחדות ולמצוקתם הקשה בגיוס עובדים מקומיים.

בנסיבות אלו, ההחלטה להכפיף את משקי העותרים למקדם הקצאה, החל על יתר החקלאים ברחבי הארץ – תוך מתן משקל ראוי לנסיבותיהם המיוחדות בהענקת תוספת הקצאה של 30% מעבר לזו הניתנת ליתר החקלאים ברחבי הארץ – אינה חורגת ממתחם הסבירות, ועל-כן אינה מצדיקה את התערבותנו.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.

העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ש"ח.