בג"ץ 64702-08-24 בג"ץ 64702-08-24

השופטת רות רונן:

1.לפנינו עתירה שהוגדרה כעתירת "הביאס קורפוס". בעתירה שהוגשה ביום 27.8.2024 נטען כי העותר הוא תושב רצועת עזה אשר נעצר ביום 26.1.2024 באזור חאן יונס. הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא כי המשיבים יבהירו מה מצבו של העותר, ובכלל זאת אם הוא מוחזק על ידי המשיבים.

2.ביום 8.9.2024 הגישו המשיבים בהתאם להחלטתי תגובה מקדמית, בה ציינו כי על פי המידע שנמסר מגורמי המשטרה הצבאית – אין אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על ידי כוחות הביטחון בעבר או בהווה; ועל פי מידע שנמסר מגורמי שירות בתי הסוהר לא נמצא רישום של העותר במערכות ואין אינדיקציה להחזקתו.

לאחר הגשת התגובה האמורה התבקש העותר להודיע אם הוא עומד על עתירתו. ביום 15.9.2024 הוגשה הודעה מטעם העותר בה נטען כי מדובר במעצר ודאי אשר התרחש לעיני עדי ראייה, וכי עדים נוספים ראו את העותר במעצר ודיווחו על כך למשפחתו לאחר שחרורם. נוכח האמור, התבקשה הבהרה בין היתר באשר לשאלה האם נבדקה גם פעולת המעצר עצמה; ואם נבדקה האפשרות שהעותר מוחזק במתקן כליאה ללא רישום או מצא את מותו במהלך החזקתו על ידי שירות הביטחון.

למען שלמות התמונה, התבקשה תגובת המשיבים גם לאמור בהודעה זו. בתגובתם, הבהירו המשיבים כי נערכה בדיקה נוספת ממנה עלה כי אין בידי הגורמים הרלוונטיים – המשטרה הצבאית או השב"ס – אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על ידיהם, ועל כן לא יכולה להיות אינדיקציה כי העותר מצא את מותו לאחר שנעצר.

3.במצב דברים זה, בו גורמי המדינה מבהירים כי אין בידם כל אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על ידיהם בהווה או בעבר, דין העתירה להידחות. עניינו של הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה היה כאמור להודיע למשפחת העותר על ידי מי הוא מוחזק והאם שוחרר או מצא את מותו. עניינו של סעד זה בא על פתרונו במענה העובדתי שניתן על ידי המשיבים, מענה שנהנה מחזקת התקינות המנהלית שלא נסתרה (בג"ץ 5474/24 אבו לבן נ' צבא הגנה לישראל (2.9.2024)).

4.ביחס לסעד השני שהתבקש בעתירה (בו התבקש בירור האם העותר עצור במתקן כליאה שאינו מוכרז) – המשיבים הבהירו גם עניין זה (בסעיף 6 לתגובתם להודעת העותר). כעולה מהדברים האמורים בתגובה, אין בסיס לטענת העותר כי ישנם כלואים המוחזקים על ידי המדינה במתקן כליאה שאינו מוכרז; ובפועל – עצורים כאלה מוחזקים מכוח הדין הישראלי. בדרך כלל הם מוחזקים תחילה במתקני כליאה צבאיים; ולאחר מכן, ככל שנדרש, הם מיועדים לעבור להחזקה במתקני שירות בתי הסוהר. המשיבים אף ציינו כי טענות אלה ממילא לא נכללו במסגרת הפנייה המוקדמת שהוגשה מטעם העותר, ואף מטעם זה יש לדחות אותן על הסף.

5.הסעד השלישי שהתבקש (מתן מענה כללי לשאלה מיהו הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקת העותר ואחרים במצבו) – הוא סעד כוללני, ואין מקומו להתברר במסגרת העתירה דנן לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל.

6.לפיכך, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.