בג"ץ 6472/02 נגר יוסי בן אברהם נ. מדינת ישראל

1.ביום 3.1.2002 בא העורר לסניף קופת חולים לאומית בפתח תקווה, איים במברג על רופא שטיפל בחולים, וקיבל ממנו, באיומים, מרשם לרכישת עשרים טבליות ואליום. לאחר שנמלט מן המקום, בא שוטר לדירה, בה הוא מתגורר עם חברתו לחיים, וערך חיפוש בה. בחיפוש נמצא סם מסוכן מסוג קנאבוס. באותו מעמד, כך על פי כתב האישום שהוגש נגד העורר, תקף העורר את השוטר שערך חיפוש בדירה. באותו מועד, נתפסה גם ברכבו של העורר סכין בעלת להב שאורכו 31 סנטימטר.

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של איומים, תקיפת שוטר, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים לצריכת סם ואחזקת סכין שלא כדין. המאשימה ביקשה להורות על מעצרו עד תום משפטו בשל העבירות המיוחסות לו ובית משפט השלום ביקש משירות המבחן להכין תסקיר לעניין מעצרו של העורר. שירות המבחן מצא כי מדובר במי שסובל מהתמכרות קשה לסמים, שכוחותיו לשינוי מוגבלים. השירות גם התקשה להעריך את יכולתו לעמוד בתנאי חלופת המעצר שהוצעה. חלף האמור בתסקיר, מסתיים התסקיר בהמלצה לקבל את החלופה. בית משפט השלום, גם הוא, בחר לשחרר את העורר ובתנאי שישהה בבית הוריו ללא רשות לצאת מן הבית.

2.לא חלפו ימים רבים והעורר פנה לבית משפט השלום בבקשה לעיין מחדש בתנאי השחרור. בבקשתו ציין כי תנאי השהות בבית הוריו אינם נוחים והוא ביקש לעבור לגור בבית חברתו לחיים ותחת פיקוחה הצמוד. נציגת התביעה הסכימה למעבר העורר לבית חברתו. חלפו כשבועיים נוספים והעורר ביקש לאפשר לו "לצאת ארבע שעות ביום בליווי חברתו לחפש עבודה". המדינה הסכימה ואף הוסיפה, באדיבותה כי רבה, כי היא מוותרת על הצורך במתן הודעה לנציגי המדינה על מועד יציאתו של העורר מבית חברתו ועל מועד שובו. בית משפט השלום אישר את ההקלות האמורות כולן.

3.כחודש לאחר מכן התקשרה חברתו של העורר לתחנת המשטרה, הודיעה כי העורר מאיים על חייה וכי היא חוששת לשלומה. היא גם ציינה בפני השוטרים, כי העורר סוחר בסמים מביתה. עוד הודיעה, כי הוא עומד לצאת מן הבית ברכבה, ללא פיקוח שלה, ובלא שיש בידו רשיון נהיגה. ואכן, השוטרים מצאו את העורר נוהג במכוניתה של חברתו, כשהוא מצוי בה לבדו, ואין בידיו רשיון נהיגה. ברכב נמצא סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.6 גרם. בחיפוש שנערך בבית, בו הושם העורר "במעצר בית", נמצא, במקרר, סם מסוכן מסוג קנאבוס מחולק למנות. או אז ביקשה התביעה בבית משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו, מחמת שהפר את תנאי השחרור בערובה.

בית משפט השלום נעתר לבקשת התביעה וערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, מטעמו של העורר, נדחה. כנגד החלטה זו האחרונה מופנה הערר. עיקר טענתו של העורר היא שחברתו ביקשה להפליל אותו כדי לסלקו מהבית וכי היא זו שמחזיקה בסמים המסוכנים, הן בבית והן במכונית, והיא אף זו שמשתמשת בסמים המסוכנים. עוד הוא טוען, כי העבירה שבה הואשם אינה עבירה חמורה במיוחד וגם מעשה ההפרה של תנאי השחרור, שעשה, אינו מעשה חמור, כי מצבו הנפשי קשה ויש אף סכנה שיפגע בעצמו.

דין הערר להידחות.

4.מלכתחילה לא היה מקום לשחרר את העורר בערובה. העורר מכור לסמים מסוכנים והוא הובא לדין בגין ביצוע עבירות הנגועות באלימות חמורה וקשה, והקשורות בצריכת הסמים שלו. גם החזקת הסם שלא לצריכה עצמית מעידה על מעורבותו העמוקה בתחום עבירות הסמים. בית משפט השלום נתן אמון בהחלטותיו ושחרר אותו ל"מעצר בית" ואף היה נכון להיעתר לבקשתו ולהתיר לו לשהות בבית חברתו, הוא הבית שבו לפי כתב האישום המקורי נמצאו הסמים המסוכנים מלכתחילה. באותו בית עצמו נמצאו סמים מסוכנים גם הפעם והם נתפסו רק לאחר שהעורר הפר את תנאי השחרור. בינתיים נוספו, על פי הראיות לכאורה, עבירות נוספות וקשות לחובתו של העורר. חברתו התלוננה במשטרה כי הוא איים לפגוע בחייה וברכב בו נהג ללא רשיון תוך הפרת תנאי השחרור נמצא סם מסוכן מסוג הרואין. אילו החישה התביעה את הכנת כתבי האישום, שהגשתם מתבקשת, לאור הראיות הלכאוריות האלה, היה צורך, ומקום כמובן, לדון בהם לגופם. היום, בדיעבד, ניתן ללמוד כי הבחירה, לה היתה שותפה התביעה, להתיר לו לעורר לשהות בבית חברתו ולצאת ממנו מידי יום תוך ויתור על הצורך במתן דיווח על תנועותיו גרם לכך שהעבירות הנוספות שביצע לכאורה העורר, ובהן החזקת הסם המסוכן, נתגלו רק באקראי ולאחר זמן.

היום מציע העורר לשוב לבית הוריו, אלא שהצעה זו כבר הוצעה, נבחנה ואומצה כאמור על ידי בית משפט השלום והיא שהביאה את העורר עד הלום.

אשר על כן, כאמור, הערר נדחה. שלטונות בית הסוהר מתבקשים ליתן דעתם למצבו הנפשי של העורר ולעובדה שהוא ניסה לפגוע בעצמו, וכן להיותו צורך סמים. לפיכך הם מתבקשים לתת לו את הטיפול הרפואי והנפשי הדרוש ולפקח על שלומו.