בג"ץ 6476/02 ע.א.ח סלע הנדסה בע"מ נ. דיור לעולה בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

1.ההחלטה נשוא בקשת הרשות לערער ניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 26.5.02. לטענת המבקשת, הומצאה לידיה ההחלטה ביום 10.6.02. המבקשת פנתה 16 ימים אחרי כן, ביום 26.6.02, בבקשת הבהרה לבית משפט קמא. החלטת בית משפט קמא, הדוחה בקשה זו, ניתנה ביום 7.7.02, והומצאה לידי המבקשת ביום 11.7.02. במצב זה, חלף המועד להגשת בקשת הרשות לערער, והוגשה הבקשה שבפניי, ביום 25.7.02, להארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער.

יש להעיר, כי בבקשת הבהרה שהוגשה לבית משפט קמא נטען על ידי המבקשת, כי החלטת בית המשפט מיום 26.5.02 הומצאה לידי המבקשת ביום 2.6.02, ולא כפי שנטען בפניי (ראו המבוא לבקשה האמורה, ושוב, בסעיף 34 לאותה בקשה). צודקים המשיבים בטענתם, כי לפער זה היה מקום לתת הסבר בתצהיר, וכי משלא צורף תצהיר לבקשת הארכה, המדובר בנתון אשר יש להביאו בחשבון בהחלטה בבקשת הארכה.

2.המועד להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה קבוע בחיקוק. משכך, הארכתו טעונה הוכחתו של טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). יצויין, כי תקנות אלה חלות על העניין, אשר מקורו בהליכי הוצאה לפועל, נוכח האמור בתקנות 1 ו-128 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979).

3.נראה לי, כי המבקשת אינה עומדת בנטל הרובץ עליה לעניין זה. עצם הגשתה של בקשת הבהרה על ידי המבקשת אינה משנה את מועד הגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה (ראו, לפסיקה ברוח זו בנוגע לבקשה לתיקון, ברע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל דינים עליון נח 285). זאת ועוד, כאשר ההחלטה בבקשת הבהרה ניתנת באופן שהמועד להגשת ערעור, או בקשת רשות לערער, הוחמץ, אין בהגשת הבקשה להבהרה כדי להוות טעם מיוחד למתן ארכה לצורך הגשתו של ערעור, או בקשת רשות לערער. וכך נאמר על עניינים אלה בפרשת קריסטל הנ"ל:

"בעל דין המגיש בקשה לתיקון פסק לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את תקופת הערעור באם בקשתו תידחה והוא רשאי בכל מקרה לקדם פני סכנה כזו בדרך של הגשת ערעור במועד הרגיל לכל מקרה בו תידחה בקשתו לתיקון הפסק. הוראות אלה הנובעות מן הדין נועדו למנוע ניצול לרעה של סדרי הדין באמצעות עשיית שימוש לא ראוי בהליך בקשה לתיקון טעות שאחרת ניתן היה להשתמש בו ככלי לקבלת אורכה אוטומטית להגשת ערעור על הפסק והדברים מובנים על פניהם.

......אין לראות טעם מיוחד בכך שבעל דין הגיש בקשה לתיקון הפסק בתוך תקופת הערעור ואילו בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט רק לאחר חלוף המועד לערעור. כשם שהגשת בקשת תיקון שנדחתה אינה מעכבת את מנין התקופה לצורך הגשת ערעור ורואים את מועד מתן הפסק כמועד הקובע כך אין בה כשהיא עומדת לעצמה, גם כדי להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד להגשת ערעור.... תוצאה אחרת עשויה היתה לפגוע באורח בלתי ראוי בבעל הדין שכנגד ולפתוח פתח לשימוש לרעה בהליך הבקשה לתיקון פסק דין.... מכאן, שבקשת תיקון פסק דין שנדחתה - וגם אם הבקשה הוגשה במסגרת התקופה להגשת הערעור ונדחתה לאחר שהתקופה עברה - אינה יכולה, כשלעצמה, לשמש טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור."

כלל זה הוא ידוע וברור. הגיונו יפה גם למקרה שבפניי, בו מדובר בבקשת הבהרה (אשר היסוד החוקי לה אינו ברור לגמרי). לרקעו, יש לדחות את טענת המבקשת, כאילו היתה עליה חובה כלשהי להמתין להחלטת בית משפט קמא בבקשה להבהרה, קודם להגשת בקשת רשות לערער. אדרבא. חובתה של המבקשת היתה לדאוג, מבעוד מועד, לכך שתוכל לעמוד במועד להגשת ערעור. לפיכך, היה עליה לפנות בבקשה מתאימה לארכה בתוך תקופת המועדים לתקיפת החלטת בית משפט קמא, או להגיש, בתוך אותה תקופה, בקשת רשות לערער. בחובה זו לא עמדה המבקשת. לא מצאתי בטיעוני המבקשת גם כל מענה להלכה המובאת לעיל, החלה במישרין על המצב שבפניי. אכן, המשיבים היו רשאים להניח, בחלוף המועד להגשת בקשת רשות לערער, כי לא יוטרדו עוד בעניין זה. בהעדר טעם מיוחד למתן ארכה, יש לכבד ציפיה זו.

4.התלבטתי האם ובאיזה מידה יש לייחס משקל לכך, שבמסגרת בקשת ההבהרה עתרה המבקשת גם להארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער. בקשה זו מעידה על כוונת המבקשת להגיש בקשת רשות לערער, ולכאורה ניתן לסבור כי העמידה את המשיבים על כוונה זו, ושללה את ציפייתם הסבירה כי לא יוגש ערעור בעניין. ברם, בנסיבות העניין איני סבור כי ניתן לייחס לכך משקל רב. בקשת ההבהרה הומצאה לידי המשיבים ביום 2.7.02 בלבד - היינו, ביום האחרון להגשת בקשת הרשות לערער, על פי מועד ההמצאה למבקשת המצויין באותה בקשה עצמה. אין כל טענה מצד המבקשת כי העמידה את המשיבים קודם לכן על כוונתה האמורה. במצב זה, קשה להגיד כי המשיבים הועמדו מבעוד מועד על כוונת המבקשת להשיג על החלטת בית משפט קמא, ומה גם שעמדתם הנחרצת הייתה כי בית משפט קמא אינו מוסמך להאריך את המועד כאמור, ועמדה זו התקבלה בבית משפט קמא. במצב זה, איני סבור כי בקשת הארכה האמורה יוצרת טעם מיוחד למתן ארכה, כמבוקש עתה.

אוסיף, כי בנסיבות העניין אף יש יסוד לטענה כי המבקשת פעלה תוך שיהוי בהגשת בקשת ההבהרה. בקשה זו הוגשה, לשיטתה הנוכחית של המבקשת, לא פחות מ-16 ימים לאחר קבלת החלטת בית משפט קמא, ולשיטת המבקשת בבית משפט קמא - 24 ימים אחרי קבלת ההחלטה האמורה. השתהות זו, אשר לא ניתן לה כל הסבר, אינה מתיישבת עם דרך הפעולה המתבקשת מבעל דין המבקש כי המועד להגשת ערעור מצידו יוארך.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך 1,000 ש"ח. לסכום זה יצורף מע"מ כדין והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.