בג"ץ 6486/08 הקם בע"מ נ. הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים

1.

בהליך שבכותרת עולה שאלת חיוב המשיב 1 (להלן: המשיב) בהוצאות העותרת. עניינה של העתירה (מיום 21.7.08) – בבקשת העותרת לקבל פטור מתשלום ארנונה החל משנת 2003 ואילך בגין נכס המצוי בתחום המשיבה 2, עיריית ירושלים, וזאת מכוח סעיף 5(י) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938, הקובע כי יינתן פטור מתשלום ארנונה ל"כל רכוש שמוסד מתנדב לטובת הציבור משתמש בו אך ורק לשירות הציבור, ובתנאי שאותו מוסד יתאשר על ידי שר הפנים לצורך פיטורין על פי סעיף זה." ביום 2.12.08 הודיעו בעלי הדין כי המשיב הסכים להעניק לעותרת פטור מארנונה בגין השנים 2004-2008, ולבקשתם החלטתי ביום 7.12.08 על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות.

2.

העותרת טוענת כי בשל החלטת המשיב לבטל את הפטור מתשלום הארנונה, ממנו נהנתה שנים רבות, נאלצה להגיש שתי עתירות מינהליות לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. כפי הנטען, העתירה המינהלית הראשונה נמחקה לאור המלצת בית המשפט כי תינתן לעותרת אפשרות להגיש בקשה חדשה ומתוקנת לפטור האמור. העתירה המינהלית השניה נמחקה בשל חוסר סמכות עניינית, תוך שהצדדים הסכימו כי בטרם תוגש עתירה לבית משפט זה יבחן המשיב, פעם נוספת, את בקשת העותרת. לטענת העותרת, חרף התחייבות זו, וכן חרף המלצת המשיבה 2 לקבל את עמדת העותרת, בחינה מחודשת של בקשתה לא נערכה והמשיב דבק בעמדתו הראשונה. עוד טוענת העותרת, כי רק לאחר שנדרש להגיב לעתירה זו מצא המשיב לנכון לבקש ממנה מסמכים משלימים, אשר לאורם קיבל את עמדתה. לפיכך, טוענת העותרת כי יש לחייב את המשיב בהוצאותיה הן בגין עתירה זו והן בגין שתי העתירות המינהליות שקדמו לה.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, שתי הבקשות לפטור מארנונה, שדחייתן הובילה להגשת העתירות המינהליות, נדחו בשל אי עמידה בקריטריון מס' 2 לנוהל משרד הפנים לטיפול בבקשות לפטור מארנונה למוסד מתנדב לטובת הציבור, ולפיו: "המוסד אינו גובה תמורה עבור פעילויותיו או שהתמורה שהוא גובה נמוכה באופן משמעותי ממחירי השוק ומשקפת את הפן ההתנדבותי של המוסד". כן טוען המשיב, כי גם לאחר שנמחקה העתירה המינהלית השנייה, מן הנתונים שהיו קיימים באותה עת לפניו, לא היה מקום לשינוי עמדתו בעניין. לטענת המשיב, לאחר הגשת העתירה דנן, ומתוך כוונה להכריע בעניינה של העותרת בצורה כוללת, ביקש מן העותרת להמציא את דוחותיה הכספיים לשנים 2006-2007. לטענתו, רק לאחר שביצע בחינה כוללת של נתוני העותרת במשך מספר שנים, כפי שבאו לידי ביטוי בין היתר בדו"חות האמורים, הגיע למסקנה להעניק את הפטור, וגם זאת, לא בלי התלבטות.

4.

עיון בבקשה, בתגובה לה ובחומר שלפני מוביל אותי למסקנה כי אין במקרה זה עילה לחייב המשיב בהוצאות העותרת. יאמר מיד, כי אין מקום לחייב בהוצאת בגין שתי העתירות המינהליות שגרמו להליך זה, שעה שאלו נמחקו בהסכמה וללא בקשה לפסיקת הוצאות, ונדונו לפני ערכאה אחרת ובנפרד מעתירה זו. ממילא אין מקום במסגרת הבקשה שלפני לחייב בהוצאות בגינן. אף לגופה של העתירה דנן לא מצאתי, כאמור, עילה לחיוב המשיב בהוצאות. כעולה מן החומר שלפני, המשיב לא שינה מעמדתו בכל הנוגע להחלטות שר הפנים כפי שאלו נתקבלו טרם הגשת העתירה, ביחוד שעה שכפי הנטען היו בהן חסרים שהושלמו רק לאחר הגשת העתירה. מתן הסעד נתאפשר על יסוד דו"חות העותרת מן השנים 2006-2007 ולאחר התלבטות ושקילת המידע העדכני שצורף. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי העותרת עמדה בנטל המוטל עליה לבסס קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד וממילא מסקנתי היא, כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות, להידחות.