פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
6490/06 - ט'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. דליה סבאג
2. פבל פריר סבאג
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים-שר הפנים (מינהל האוכלוסין)
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרת. עניינה של העתירה (מיום 08.08.06) בהחלטת המשיב שלא לחדש אשרת כניסה שניתנה לעותר 2, בעלה של העותרת 1. החלטה זו התקבלה מאחר והמשיב סבר כי בנסיבות העותרים עולה
חשש באשר לכנות קשר הנישואין ביניהם. במסגרת העתירה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על מעצרו או גירושו של העותר 2 עד למתן פסק דין בעתירה. ביום 19.03.07, נוכח החלטת המשיב להחזיר את עניינם של העותרים
לטיפול במסגרת ההליך המדורג, בסופו ייערך שימוע חוזר, ולהעניק לעותר 2 אשרת עבודה בישראל, הודיעו בעלי הדין על סיומו של ההליך. ביום 20.03.07 נמחקה העתירה. מכאן הבקשה שלפני לפסיקת הוצאות העותרים.
2.
אליבא דעותרים, הגשת העתירה היא שהביאה את המשיב לשנות החלטתו, ואילולא הוגשה העתירה היה העותר 2 מצוי מחוץ לגבולות ישראל. לפיכך, טוענים העותרים, ראוי כי בית המשפט יפסוק לזכותם הוצאות ושכר טרחת עורך דין שלא יפחתו מהתעריף המינימאלי לפי כללי לשכת עורכי הדין. בתגובתו טוען המשיב, כי ככל שיפסקו הוצאות לזכות העותרת, יש לפסוק הוצאות בשיעור נמוך. כך, בהתחשב בתשתית העובדתית עליה התבססה החלטתו של המשיב שלא להאריך את אשרתו של העותר שעניינה מספר סתירות בשימוע שנערך לעותרים, ועל בסיסה הוחלט כי קיים חשש כבד כי נישואיהם של העותרים נועדו לצורך רכישת מעמד בישראל. בפרט מציין המשיב כי טרם נישואיו שהה העותר במשך תקופה ממושכת בישראל שלא כדין. כמו כן, מבקש המשיב להביא בחשבון את העובדה כי פנה לעותרים זמן קצר לאחר הגשת העתירה וכי העתירה נמחקה טרם שנערך דיון בעניינה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. אם אכן סבור המשיב כי מוצדק היה שלא להאריך לעותר 2 את אשרת השהייה, נוכח הספקות והסתירות בדבר בנית קשר הנישואין, הרי שלא ברור מדוע שונתה לבסוף עמדתו והעותרים זכו לסעד. באין הסבר אחר לשינוי התשתית, מסתברת יותר המסקנה לפיה הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד. במצב דברים זה, ומשמיצו העותרים הליכים טרם פניה לבית משפט זה, קם בסיס לחיוב המשיב בהוצאותיהם.
4.
אשר לשיעור ההוצאות, הרי שמ דובר בעתירה מצומצמת בהיקפה, שנסתיימה בלא שיהוי ובלא צורך בדיון בבית המשפט. יש לדידי ליתן גם משקל, במסגרת זו, לשהיית העותר שלא כדין עוד טרם נישואיו. בשקלול כלל הנתונים שלעיל, יעמוד חיובו של המשיב בגין הליך זה בשכ"ט העותרים בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ד' בתשרי תשס"ח
(16.9.2007).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם