בג"ץ 6499/03 סאהר עאשור ו 4 אח' נ. שר הפנים

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינו של ההליך בהליך איחוד משפחות אותו עבר העותר מס' 1, ואשר הופסק באמצעו. לאחר הגשת העתירה, נדברו הצדדים, ובסופו של דבר נמחקה העתירה, תוך שבית המשפט מורה על הותרת צו ביניים שניתן בתוקפו למשך חודש, על מנת שהמשיב יוכל להנפיק לעותר בתוך חודש זה היתר מתאים.

2.לאחר הדברים האלה פנה העותר למשרדי המשיב, אך שם נענה כי לא הועברה כל הנחייה בעניינו. העותר פנה לפרקליטות המדינה לצורך העברת הנחיות מתאימות. פנייה זו לא נשאה פרי. לאור זאת הגיש העותר לבית-משפט זה בקשה לתשלום קנס והוצאות מרתיעות לדוגמא בשל בזיון בית משפט. עקב בקשה זו, כך נטען, נעתר לבסוף המשיב לבקשה, שבעה חודשים לאחר פסק הדין שניתן בעניין, ושישה חודשים מעבר למועד שהוצג בפני בית המשפט עובר למתן פסק הדין, לצורך סיום העניין. בשלב זה ביקש העותר כי הבקשה תימחק, אך עמד על פסיקת הוצאות לטובתו. המשיב הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

3.בנסיבות דנן, בהן המשיב אינו סותר את גרסתו העובדתית של העותר, מן הראוי כי ייפסקו לעותר הוצאותיו. מן העותר נמנע מימוש זכותו, וזאת בלא שנתן טעם טוב לדבר, ובלא שהוכח מה נשתנה בעניינו של העותר מאז הגשת הבקשה, מאז סורבה, ועד לעת הזו, עת נענתה. בשים לב למהות הבקשה והאופן בו נסתיים העניין, אני מורה למשיב לשלם למשיב את שכר הטרחה בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.