בג"ץ 6507/15 מרדכי איזנברג נ. שר התשתיות האנרגיה והמים יו"ר הוועדה לבחירו

השופט ע' פוגלמן:

1.ביום 10.9.2015 החליטה הוועדה לבחירת דיינים (להלן:

הוועדה ) להציע לנשיא המדינה למנות 22 דיינים לבתי הדין הרבניים האזוריים לפי סעיף 5 לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן: חוק הדיינים ).

2.ביום 27.9.2015 הגיש העותר את העתירה שלפנינו, שבגדרה ביקש לבטל את החלטת הוועדה בשל הטעמים הבאים: התחשבות חברי הוועדה בשיקולים זרים פוליטיים; העובדה כי שניים מחברי הוועדה, הרב הראשי דוד לאו והרב ציון בוארון, השתתפו בדיוניה למרות ששניים מהמועמדים היו גיס ובן שלהם (בהתאמה) (להלן: קרובי המשפחה ), בהיותם – לפי הטענה – במצב של ניגוד עניינים; והצבעת חלק חברי הוועדה המכהנים בבית הדין הרבני הגדול בעניינו של מועמד שהועסק בבית הדין כעוזר משפטי. עוד נתבקשה קביעת אמות מידה באשר לשיקולים שאותם על חברי הוועדה לשקול בעת הצעת קרובים למינוי כגון פירוט הטעמים המיוחדים הנדרשים, חובת הגילוי הנדרשת ועוד. בגדר העתירה התבקש גם מתן צו ביניים שיורה על עיכוב הליכי המינוי של המועמדים שהוועדה בחרה להציעם לכהונת דיינים.

3.ביום 27.9.2015 הורה השופט מ' מזוז על קבלת תגובה לעתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים; וביום 4.10.2015 הורה למשיבים 4-1 (להלן: המדינה ) להגיש לעיונו של בית המשפט במעטפה סגורה את אותו קטע מתוך פרוטוקול הדיון בוועדה הכולל דיון במועמדותם של קרובי המשפחה ובטעמים המיוחדים שבגינם תמכה הוועדה במועמדותם. ביום 6.10.2015, לאחר שעיין בפרוטוקול שהוגש לו, דחה השופט מ' מזוז את הבקשה למתן צו ביניים, והורה לעותר להודיע בכתב אם הוא עומד על עתירתו, ואם כן – בהתייחס לאילו מן הסעדים. לאחר שהעותר הודיע כי הוא עומד על עתירתו, הורה השופט מ' מזוז ביום 8.10.2015 כי העתירה תישמע לפני הרכב. בהמשך לכך, ביום 14.10.2015, נדחתה על ידו בקשה נוספת של העותר למתן צו ביניים.

4.עובר לדיון בעתירה הגישה המדינה תגובה מפורטת שנתמכה בתצהירו של יו"ר הוועדה, השר ד"ר יובל שטייניץ, ושל מזכיר הוועדה – מנהל בתי הדין הרבניים (בפועל) הרב שמעון יעקובי. בתגובה הובהר כי ביום 11.10.2015 הדיינים שהוצעו על ידי הוועדה הצהירו אמונים לפני נשיא המדינה ודבר מינויים פורסם ברשומות ביום 22.10.2015; וכי לפיכך מינויים הוא בבחינת מעשה עשוי.

5.בצד זאת התייחסה המדינה לטענות העותר לגופן. אשר לראש הטיעון הראשון נטען כי העותר לא עמד בנטל לבסס את הטענה בדבר שיקולים פוליטיים זרים. בנוגע לראש השני בדבר הצעתם של קרובי המשפחה למינוי, הובהר כי ההחלטה התקבלה לאחר דיון אינטנסיבי בקרב חברי הוועדה, ולאחר שזו השתכנעה כי התקיימו במועמדים טעמים מיוחדים, כמובנם בכללים הרלבנטיים (ראו סעיף 16(ד) לכללי מינוי דיינים (סדרי עבודה של הוועדה לבחירת דיינים), התשנ"ח-1997 (להלן: הכללים )), המצדיקים להציע את מינויים. בכל הנוגע להצעתו למינוי של המועמד שעבד בבית הדין הרבני הגדול, נטען כי בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהמועמד לא היה עוזר אישי של דיין מסוים, אלא הוא שימש כעוזר משפטי של כלל הדיינים בבית הדין הרבני הגדול, ההיכרות עמו על רקע מקצועי אינה מביאה לקיומו של חשש לניגוד עניינים. לבסוף, בקשר לדרישה כי ייקבעו אמות מידה והנחיות מפורטות לעניין הצעה למינוי של קרובים הובהר כי גדר השיקולים שעל חברי הוועדה לשקול מפורט בדין ובהלכה הפסוקה. מכל מקום, צוין כי בכוונת יושב ראש הוועדה להעלות על סדר יומה הצעה לקביעת כללים מנחים הנוגעים לבחירת מועמדים בעלי קרבה משפחתית לדיינים מכהנים.

לאחר ששמענו בדיון במעמד הצדדים טיעונים משלימים לטיעונים המפורטים שהוגשו לנו בכתב, לא מצאנו כי הונחה עילה להתערבותנו.

6.סעיף 11 לחוק הדיינים קובע לאמור "דיין שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו". בענייננו, משלא ניתן צו ביניים בנסיבות שעליהן עמדנו לעיל, הרי שהליכי המינוי נמשכו; הדיינים שהוצעו על ידי הוועדה הצהירו אמונים; ודבר מינויים פורסם ברשומות. לפיכך, מינויים הפך עתה למעשה עשוי – שבצדו הוראה סטטוטורית – שאין עוררין עליו. אכן, מוכנים אנו להניח כי חרף הוראת סעיף 11 האמורה, ישנם מקרים שבהם יוכח כי נפל בהליך המינוי פגם היורד לשורש הסמכות בהליכי המינוי; שאז אין מניעה מפני התערבותו של בית משפט זה, ואף בא כוח המדינה בדיון שלפנינו הסכים כי כך הדבר ב"מקרי קצה". דא עקא, לא שוכנענו כי הונחה לפנינו תשתית המצביעה על פגם כאמור בנסיבות המקרה שלפנינו, וזאת על יסוד הטעמים שלהלן.

7.תחילה, בנוגע לטענה בדבר מעורבות פוליטית פסולה , הרי שמקובלת עלינו טענת המדינה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה. כידוע, הנטל המורכב להוכחת טענה מסוג זה מוטל לפתחו של העותר, והקושי שבכך מתגבר ביתר שאת כאשר מדובר בגוף קולקטיבי, ובענייננו, בגוף סטטוטורי המורכב מחברים בעלי מגוון דעות (ראו דבריי בבג"ץ 8756/07 עמותת "מבוי סתום" נ' הוועדה למינוי דיינים

(3.6.2008) (להלן: עניין מבוי סתום )).

8.באשר ל מינויים של קרובי המשפחה, הרבנים שווייצר ובוארון . בהתאם לס' 16(ד) לכללים "ועדת הבחירה לא תמליץ על מינויו של מועמד שבן משפחה מדרגה ראשונה שלו מכהן כדיין [...] זולת אם החליטה ועדת הבחירה אחרת, מטעמים מיוחדים". במקרה דנן מצאה ועדת הבחירה כי קיימים טעמים מיוחדים כאמור. כאן גם המקום להזכיר כי חבר הוועדה הרב ציון בוארון, שהעותר מלין נגד בחירת בנו, יצא לקצבה כשבוע לאחר מועד ישיבת הוועדה ואינו מכהן עוד כדיין. עיון בקטע רלוונטי מפרוטוקול ועדת הבחירה (שכזכור הוגש לבית משפט זה במעטפה סגורה), מלמד כי חבריה קיימו דיון ענייני וממצה במועמדויות האמורות, ואין עילה להתערב בהכרעתם כי התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את בחירת הרב ינון בוארון והרב אריאל שווייצר. זאת ועוד, הרב לאו והרב ציון בוארון לא נכחו בדיון הפרטני בשאלת קיומם של טעמים מיוחדים התומכים במינוי המועמדים שהם קרובי משפחתם; ואף לא נכחו בעת הדיון בשאלות הכלליות אשר נגעו למועמדים שיש להם קרבה לחבר ועדה או לדיין מכהן. זאת, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. בהיבט זה אף לא ראינו כי יש עילה לקבל את טענת העותר כי הייתה עליהם חובה להימנע מדיון ומהצבעה גם בעניינם של המועמדים האחרים.

9.עמדת המדינה מקובלת עלינו גם בהתייחס ל בחירתו כדיין של מי ששימש עוזר משפטי בבית הדין הרבני הגדול . כאשר מדובר במועמד ששימש כעוזר משפטי של כלל הדיינים בבית הדין הרבני הגדול (ולא כעוזר אישי של דיין מסוים), לא היה בנתון זה לכשעצמו – אשר היה חשוף לעיני חברי הוועדה בקורות החיים של המועמד – כדי למנוע מהדיינים להשתתף בדיון ובהצבעה בעניינו, כל עוד לא הוכחה קרבה של ממש היוצרת חשש למשוא פנים.

10.להבדיל מהראשים הקודמים של העתירה, הראש האחרון – בקשה להורות כי ייקבעו אמות מידה והנחיות מפורטות בהתייחס לשיקולי הוועדה

– לא נסב על ביטול מינויים של דיינים כי אם מדובר בסעד צופה פני עתיד. הסוגיות שאותן מבקש העותר להסדיר באמות המידה מוסדרות בעיקרן בחוק, בכללים (ובפרט בכלל 16 לכללים) ובהלכה הפסוקה (וראו – בין היתר – עניין מבוי סתום ). ההחלטה אילו מקרים ייפלו בגדר התיבה "טעמים מיוחדים" היא הכרעה פרטנית שהיא פרי איזון בין שיקולים שונים. בצד האמור, רשמנו לפנינו את הודעת יושב ראש הוועדה כי יעלה על סדר יומה באחת מישיבותיה הקרובות הצעה לקביעת כללים מנחים הנוגעים לבחירת מועמדים בעלי קרבה משפחתית לדיינים מכהנים, והצעה זו תיבחן על ידי הוועדה. גם בהיבט זה – שהוא כאמור צופה פני עתיד – לא מצאנו בהינתן האמור כי נפל פגם בפעולת המשיבים.

סיכומם של דברים: בהינתן התשתית הנורמטיבית שעליה עמדנו, לא הונחה בנקודת הזמן הנוכחית עילה להתערבותנו.

אשר על כן החלטנו לדחות את העתירה. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.