בג"ץ 6535/00 רמי רוזנצוייג נ. דן אחיעזר - עו"ד

1.חברת גדרם שמנים בע"מ (להלן: החברה ) הוקמה על-ידי שתי קבוצות שותפים. בקבוצה האחת חברים המבקשים ומשיב 6, המחזיקים בצוותא ב- 49% ממניות החברה (להלן: קבוצת המיעוט ). בקבוצה האחרת חברות משיבות 4 ו- 5, המחזיקות בצוותא ב- 51% ממניות החברה (להלן: קבוצת הרוב ). המבקשים החזיקו במשרות מרכזיות בחברה, אך גם לקבוצת הרוב היו נציגים ששימשו כנושאי משרה בחברה. קבוצת הרוב היא אף נושה של החברה.

בחלוף שנה מעת הקמתה, התברר כי החברה צברה חובות כבדים. משיב 2 מונה לתפקיד כונס נכסים זמני של החברה ביום 9.6.1995 מכוח איגרת חוב, המובטחת בשעבוד צף, שהוציאה החברה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון. משיב 1 מונה בהסכמת כל הנוגעים בדבר לתפקיד מנהל מיוחד של החברה, וזאת - בעקבות החלטת בית המשפט קמא מיום 4.1.1996. מפרוטוקול הדיון עולה, עם זאת, כי באותה עת פסקה החברה מלהפעיל "עסק" בר-ניהול, כלשהו, ואף לא החזיקה עוד בנכסים. בפועל, מונה איפוא המשיב 1 בעיקר לצורך חקירת נושאי התפקידים בחברה ולשם בירור אופן ניהול עסקיה.

בית המשפט קמא ציין בהחלטה בדבר מינוי המנהל המיוחד, כך:

"המנהל המיוחד רשאי מיד להתחיל בחקירת נושא תפקידים או כל אדם שלסברתו יש צורך לחקור כדי לברר את השאלות הטעונות בירור בדבר ניהול החברה ועסקאות שבוצעו במהלך ניהול העסקים של החברה".

2.המבקשים סברו, כי למנהל המיוחד אין סמכות לבצע "חקירות", אך, כאמור, דעתם לא התקבלה בבית המשפט קמא. הצדדים הסכימו ביניהם על זהות המנהל המיוחד, ובית המשפט קמא קיבל את המלצתם. הצדדים אף הסכימו, ובית המשפט החליט בהתאם, כי שכרו של המשיב 1, עד למינוי מפרק, ימומן על-ידי קבוצת הרוב.

עובר להחלטה זו, אף מונה המשיב 1 לתפקיד מפרק החברה. ביום 9.7.1996 אישר בית המשפט קמא למשיב 1 להמשיך ולקבל שכר טרחה ישירות מקבוצת הרוב. המבקשים מצדם טוענים, כי לא היו מודעים להחלטה זו, עד לשלב מאוחר זה.

3.ביום 21.5.1997 הגיש המשיב 1, בתפקידו כמפרק החברה, תובענה בבית המשפט קמא לחיוב המבקשים אישית לחובות החברה ולהחזרת כספים שנטלו ממנה שלא כדין וזאת בהתאם לסעיפים 373-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983- (להלן: הפקודה או פקודת החברות ). המבקשים טענו בבית המשפט טענות שונות כנגד עצם הסמכות להגשת התובענה, וטענותיהם נדחו בבית המשפט קמא ואף בבית משפט זה (ראו רע"א 5393/97 רוזנצוויג נ' דן אחיעזר , פ"ד נב(1) 199). התביעה להשבת הכספים תלויה איפוא ועומדת בבית המשפט קמא.

במקביל להליכים אלה, נוהלו משך תקופה ארוכה הליכי בוררות בין קבוצת המיעוט לבין קבוצת הרוב. משיב 1 לא נטל חלק בהליכים אלו. ביום 13.4.1999 ניתן פסק הבורר. בפסק נקבע כי מבקש 2 ומשיב 6 זכאים לקבל סכומי כסף שונים מקבוצת הרוב. עוד נקבע, כי מבקש 1 ישלם סכום כסף לחברי קבוצת הרוב. משניתן הפסק פנו חברי קבוצת המיעוט אל המשיב 1, וביקשו ממנו כי יעיין בפסק הבוררות ובמסמכים שנאספו במסגרת הליך הבוררות. אף קבוצת הרוב הביעה עניין בכך שמשיב 1 יעיין בחומר האמור. משיב 1 ומשיב 2 פנו אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, יחדיו, וביקשו, בהסכמת קבוצת הרוב, כי ייפסק להם שכר-טרחה נוסף בסכום השווה ל35,000-$ בגין המאמץ הרב לו יידרשו על-מנת לבחון את המסמכים שנאספו בהליך הבוררות, ואת פסק הבוררות עצמו. משיב 1 ביקש, בהסכמת קבוצת הרוב, כי אף תשלום נוסף זה ימומן על-ידי חברי קבוצת הרוב, כפי שנעשה עד כה.

4.המבקשים טענו בבית המשפט קמא, כי קיים חשש לניגוד עניינים אצל המשיב 1 בשל העובדה כי קבוצת הרוב ממשיכה לממן את שכר טרחתו של המפרק. לדברי המבקשים, יש לקבוצת הרוב אינטרס מובהק בכך שהמפרק ימשיך בהליכים נגד קבוצת המיעוט במסגרת הוראות הסעיפים 373-374 לפקודה, ולא יפתח בהליכים דומים נגד קבוצת הרוב, שאף נציגיה החזיקו במשרות בחברה.

בית המשפט קמא החליט לדחות את טענות המבקשים בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, על אף שעל פניהם לא נראו נימוקי המבקשים מופרכים. בית המשפט ציין, כי המבקשים הסכימו, בתחילה, שהמשיב 1 ינהל את החקירות במימון קבוצת הרוב, וכי גם עתה אין הם מערערים על הגינותו של המשיב 1. בפנייתם, כך סבר, יש כדי למנוע הלכה למעשה את המשך עבודתו. המבקשים, כך ציין בית המשפט קמא, אינם מציעים כל דרך אחרת שתאפשר את פעולת המשיב 1, ואינם מוכנים להשתתף במימון שכר טרחתו. הם מבקשים, כי המשיב 1 ימשיך לבצע את תפקידו, אך חוסמים בפניו כל דרך אפשרית למימון שכר טרחתו. בנסיבות אלו, החליט בית המשפט קמא לקבל את בקשתו של המשיב 1 ואישר את מימון שכרו על-ידי קבוצת הרוב.

כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה.

5.לא מצאתי, בנסיבות המיוחדות של המקרה הזה, מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

קבוצת הרוב, משמשת כאמור, אחד מנושי החברה, ולפיכך קיים אינטרס ברור מצדה בהמשך ביצוע יעיל של הליכי הפירוק. קיים אף אינטרס ציבורי חשוב בבירור התביעות במסגרת הוראות הסעיפים 373-374 לפקודה (השוו: רע"א 294/98 רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבניין והשקעות , פ"ד מו(1) 362). הואיל וכך, פעל בית המשפט קמא נכונה, כאשר עשה להסרת המכשולים העומדים בפני פעילותו של מפרק החברה - הוא המשיב 1.

אחד המכשולים אותם ביקש בית המשפט קמא להסיר, הוא העדר תמריץ מספיק למפרק לבצע את משימותיו בחריצות הראויה. לרוב, נקבע שכר המפרק בהתחשב במשימותיו בשלושה תחומים: ניהול עסקי החברה, מימוש נכסי החברה, וחלוקת דיבידנד לנושים (תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א1981-). במקרה זה, לאור מצבה הפיננסי של החברה, כאשר עיקר תפקידו של המשיב 1 היה, מלכתחילה, חקירת אופן ניהול עסקי החברה - עובר לפירוקה, מצא בית המשפט קמא לנכון לפסוק לו שכר טרחה בהתאם. בנסיבות העניין, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט. לעניין גובה שכר הטרחה. הלכה פסוקה היא שהיקף התערבותו של בית משפט לערעורים בשיקול דעתו של בית המשפט שקצב שכרו של מפרק הוא מצומצם ביותר (ע"א 778/81 וולף נ' בנזימן , פ"ד מ(1) 365). וגם בנסיבות במקרה הזה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בעניין זה.

6.כפי שציין בית המשפט קמא, אמנם צפוי המשיב 1 להימצא לכאורה בניגוד אינטרסים; כך הוא הדבר, כפי הנראה, בעיקר בעת שישקול את השאלה האם להגיש תביעות, במסגרת הוראות הסעיפים 373-374 לפקודה נגד נושאי משרה שפעלו בחברה מטעם קבוצת הרוב. עם זאת, בנסיבות העניין, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעניין דרך תשלום שכר הטרחה. בית המשפט, לא מצא במקרה זה כל דרך אחרת להבטיח את ניהול החקירות או התביעות שהוגשו לפי סעיפים 373-374 לפקודה. יתר על כן, המבקשים הסכימו, כאמור, בעבר, לתשלום שכר טרחתו של המשיב 1 על-ידי קבוצת הרוב, על-מנת שיבצע את החקירות הנדרשות, וטענותיהם הנוכחיות אינן מצביעות על טעם ראוי לשם הסתלקות מהסכמתם. אף אופן פסיקת שכר הטרחה, כאשר המשיב 1 מקבל את שכרו מראש, בטרם גזר את מסקנותיו מפסק הבוררות, גורע מן החשש לניגוד אינטרסים.

7.המזור העיקרי לבעיית ניגוד האינטרסים מצוי במקרה זה, בפיקוח בית המשפט על הליכי הפירוק. המפרק נחשב כפקיד בית משפט והפעלת סמכויותיו כפופה לפיקוח בית המשפט (ראו רע"א 5393/97 רוזנצוויג נ' דן אחיעזר , פ"ד נב(1) 199, וכן: צפורה כהן, פירוק חברות (תש"ס), בעמ' 306). חזקה על בית המשפט, כי ישתמש בסמכותו במקרה ייחודי זה, על מנת לבקר את פעולותיו של המשיב 1, ולוודא שלא נפל כל פגם במעשיו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחתו של כל אחד מן המשיבים 5-1 בסך 2,000 ש"ח.