בג"ץ 6541/10 עו"ד שאדי חסן ו- 94 אחרים נ. השר לאיכות הסביבה

השופט ע' פוגלמן:

1.

עניינה של העתירה בטענות העותרים נגד מדיניות המשרד להגנת הסביבה בדבר צמצום מספר רישיונות הציד, ובמיוחד נגד אי-מתן רישיונות ציד חדשים לאנשים שלא החזיקו רישיון ציד בעבר. בעתירה מבוקש להורות למשיבים לקיים בחינות המהוות תנאי לקבלת רישיונות ציד בהתאם לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: החוק ) ולתקנות שהותקנו מכוחו, נוכח סירובם לעשות כן זה למעלה מעשור. לטענת העותרים, סירובם של המשיבים נגוע בשיקולים זרים, ולוקה בחוסר סבירות והפליה.

2.

ברקע לעתירה עומד פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3731/08 חסן נ' השר לאיכות הסביבה (לא פורסם, 18.2.2010) (להלן: העתירה הקודמת ). בעתירה הקודמת הועלו נגד המשיבים טענות דומות לאלה המועלות בעתירה הזו. בתגובתם לעתירה הקודמת, נימקו המשיבים את החלטתם שלא לתת רישיונות ציד חדשים מזה כעשור במצוקה הקשה שאליה נקלעה אוכלוסיית חיות הבר בישראל, ובניסיון למנוע את הכחדתן. על רקע זה, הבהירו המשיבים, כי מדיניותם היא לחדש את רישיונות הציד של אלה המחזיקים ברישיונות קיימים, אולם לא להרחיב את המעגל מעבר לכך. המשרד להגנת הסביבה ציין כי הוא מקדם חקיקה ראשית שתסדיר רפורמה כוללת בנושא, ושעיקרה ביטול הציד כתחביב. חקיקה זו, טענו המשיבים בתגובתם לעתירה הקודמת, צפויה להיות מושלמת עד ליום 1.9.2010.

3.

ביום 18.2.2010 דחה בית המשפט את העתירה הקודמת, בקובעו:

"הרצון לשמור על איכות הסביבה מהווה ככלל שאיפה מבורכת. ברם, קיומה של תכלית ראויה בהגבלת הרישיונות אינו מכשיר בהכרח כל דרך להשגת המטרה. משהחליט המחוקק להעניק רישיונות ציד יש לפעול על פי כללי המשפט המנהלי, לרבות סבירות ושמירה על השוויון. בראיה זו, ניתן למצוא טעם בהסתייגות העותרים. ברם, איננו סבורים כי יש מקום במסגרת עתירה זו להכריע בנדון. הסיבה לכך היא הודעות באי כוח השר להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, לפיהן הגורמים המוסמכים שוקדים בימים אלה על מלאכת החקיקה בנושא. אף על פי כן, נודה שטענת העותרים לפיה התקופה הארוכה של כעשור, אם לא למעלה מכך, במהלכה גלגלי החקיקה לא נעו – פועלת נגד המתנה נוספת. עם זאת, נאמר לנו על ידי באי כוח המשיבים כי הצפי הוא שהחקיקה הראשית או המשנית אמורה להתבצע עד לתאריך 1.9.2010. בנסיבות אלה, אף שיקולים מעשיים מטים את הכף נגד דיון לעת הזאת בעתירות שהוגשו. ייתכן מאוד שבהתאם לחוק החדש או לתקנות שיותקנו תוך כחצי שנה תתייתרנה הסוגיות המשפטיות הנדונות. במידה שעותר זה או אחר לא יבוא על סיפוקו, הרי עתירתו תקבל פנים חדשות. כמובן, אם המשיבים לא יפעלו בהתאם להצהרתם, תעמוד לעותרים עילת נוספת לעתירתם."

4.

על רקע פסק הדין בעתירה הקודמת, ומשלא הושלמו הליכי חקיקה כלשהי – ראשית או משנית – עד ליום 1.9.2010, הגישו העותרים (ביום 6.9.2010) את העתירה דנן. לטענתם, יש להורות לשר להגנת הסביבה לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 9 לחוק, המסמיך את שר החקלאות להעניק רישיונות ציד בהתאם לאמור בתקנות (סמכות זו הועברה לשר להגנת הסביבה); ומכוח תקנה 7(א) לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976 (להלן: התקנות ), הקובעת את התנאים למתן רישיון ציד.

5.

בתגובתם לעתירה, תיארו המשיבים את ההתקדמות במלאכת החקיקה. ביום 13.4.2010 הפיצו המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים טיוטה של תיקון לחוק להערות הגורמים הרלוונטיים במשרד החקלאות ומשרד המשפטים. ביום 24.5.2010 הפיץ המשרד להגנת הסביבה את תזכיר חוק הגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התש"ע-2010 (להלן: הצעת החוק ). במסגרת הצעת החוק מוצע לבטל את הסמכות למתן רישיון ציד, ולהותיר על כנה, בשינויים, את הסמכות ליתן היתרי ציד למטרות ספציפיות: מדעיות, שמירת האיזון בטבע, מניעת נזקים, מניעת מחלות, וכיוצא באלה. ההצעה אף כוללת עיגון של חלוקת הסמכויות בין השר להגנת הסביבה לשר החקלאות, היבטים שונים הנוגעים לפיקוח ואכיפה של הוראות החוק ועוד. נוכח מורכבותה, התארכה מלאכת החקיקה.

6.

משהתברר שהשלמת החקיקה מצריכה זמן נוסף, התקין השר להגנת הסביבה ביום 20.9.2010 את התקנות להגנת חיית הבר (הוראת שעה), התשע"א-2010 (להלן: הוראת השעה ). הוראת השעה מסדירה אי-מתן רישיונות ציד חדשים בהתאם למדיניות האמורה למי שלא החזיק רישיון ציד עובר להתקנת התקנות הללו. השר להגנת הסביבה, אשר לפי הנטען פעל במהירות הראויה לתיקון החקיקה, קבע כי הוראת השעה תעמוד בתוקף רק עד ליום 31.12.2010, מתוך כוונה שעד למועד זה יקודם התיקון לחוק באופן משמעותי. ביום 24.10.2010 הונחה טיוטת הצעת החוק על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה. הוועדה אישרה את ההצעה, אולם הורתה למשרד להגנת הסביבה להגיע להסכמות מסוימות עם משרד החקלאות, ובהן גיבוש אמות מידה למתן היתרי ציד, הסדרת סוגיית רמת הענישה בעבירות מסוימות לפי החוק, ועוד. בשל עיכובים בהשלמת החקיקה, הוארכה הוראת השעה פעם נוספת, עד ליום 31.3.2010.

7.

ביום 21.2.2011 פורסמה הצעת החוק ברשומות, וביום 28.2.2011 עברה קריאה ראשונה. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב:

"החוק המוצע כולל שינוי יסודי בתפיסת ההגנה על חיות הבר בישראל, וביטול הציד הספורטיבי בישראל. על פי המוצע, תבוטל ההגדרה של חיית בר כ'ציד', שצידתה מותרת בכל הארץ במלך עונת הציד, החלה בין 1 בספטמבר ל-31 בינואר כל שנה, לפי רשיונות ציד. על פי החוק המוצע, ציד של חיות הבר יותר אך ורק לפי היתרי ציד, למטרות מוגבלות המצוינות בחוק – מניעת סיכונים אקולוגיים, שמירה על המגוון הביולוגי, מניעת סכנות ומחלות מדבקות לאדם ולחי, מניעת נזקים לחקלאות ומטרות מדעיות." (הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התשע"א-2010, ה"ח הממשלה 570).

8.

ביום 29.3.2011 החליטה ועדת הכנסת להעביר את הדיון בהצעת החוק לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. כדי לאפשר את השלמת הליכי החקיקה, האריך השר להגנת הסביבה את הוראת השעה עד ליום 30.9.2011. ככל שעד למועד זה התיקון לא יושלם, בכוונת השר להאריכו בתקופה קצרה נוספת כדי לאפשר את השלמת הליכי החקיקה.

9.

נוכח התקנת הוראת השעה הנ"ל, נתבקשו העותרים להודיע אם יש מקום לדון בעתירה במתכונתה המקורית. בתגובה הודיעו העותרים, כי אומנם הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, אולם ספק רב, לדבריהם, אם החוק, במתכונתו הנוכחית, יקבל את אישורה של ועדת הפנים של הכנסת. עוד נטען, כי גוף העתירה מתייחס גם לעניין הוראת השעה המוארכת מעת לעת, ושמצב דומה היה ערב הגשת העתירה הקודמת.

10.

דין העתירה, במתכונתה הנוכחית, להידחות. העתירה אינה מתייחסת, ולו במילה, למצב החוקי הקיים כיום, כשהוראת השעה בתוקף. כך למשל, בפתח העתירה מבוקש להורות למשיבים לנמק מדוע לא קודמה "חקיקה ראשית ו/או משנית שתתן מענה במסגרת אותו חוק לסוגיית הציידים החדשה" (סעיף (ה) למבוא לעתירה); ובהמשך העתירה נטען שהמשיבים אינם מקיימים את סעיף 9 לחוק ואת תקנה 7(א) לתקנות, המסדירים את הסמכות והתנאים למתן רישיון ציד (סעיף 22(א) לעתירה). דא עקא, שהמצב המשפטי שונה, משהותקנה הוראת השעה וכל עוד היא בתוקף. על אף האמור, הודיעו העותרים כי הם עומדים על שמיעת העתירה במתכונתה המקורית. בהעדר התייחסות בעתירה למצב המשפטי הקיים, אין מקום להידרש לה לגופה במתכונתה זו, והיא נדחית. יודגש, כי אין בדחיית העתירה משום הבעת עמדה ביחס לתוקפה של הוראת השעה, או ביחס לטענות אחרות שהעלו העותרים. ממילא פתוחה להם הדרך להגיש עתירה חדשה המתייחסת למצב המשפטי הקיים, ככל שימצאו כי קיימת עילה לכך.

11.

אשר על כן, אנו דוחים את העתירה על הסף, מבלי להידרש לגופה. אין צו להוצאות.