החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 656/11 אחמד מחמד מחמוד עוואד נ. מפקד כוחות צה"ל הגדה המערבית

ניתן ביום

בקצרה

הוצאה לפועלבקשה לפסיקת הוצאות ולהחזר אגרה לאחר מחיקת עתירה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

לאחר מחיקת העתירה בהסכמת הצדדים, נפסקו לעותרים הוצאות בסך 5,000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית. נקבע כי משקיבלו העותרים את עיקר הסעדים, קמה חזקה כי העתירה מוצדקת וכי יש קשר סיבתי להשגת הסעד. כמו כן הורה בית המשפט על החזר האגרה בניכוי סכום לפי פריט 33.

העובדות

העתירה הוגשה ונמחקה לבקשת הצדדים לאחר שהעותרים קיבלו את עיקר הסעדים שביקשו. המשיבים טענו כי לא העתירה לבדה הובילה לקבלת הסעד. לא נמסרו נתונים בדבר גובה ההוצאות בפועל.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפסוק הוצאות לעותרים לאחר מחיקת העתירה בהסכמת הצדדים, כאשר העותרים קיבלו את עיקר הסעדים שנתבקשו?

הלכות

  1. 1

    כאשר העותרים קיבלו את עיקר הסעדים שנתבקשו, קמה חזקה בדבר מוצדקות העתירה ובדבר קיומו של קשר סיבתי בין הגשתה לבין קבלת הסעד, ולכן זכאים העותרים להוצאות.

    ״במצב דברים זה קמה חזקה בדבר היות העתירה מוצדקת ובדבר קיומו של קשר סיבתי בין הגשת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • החזר אגרה
  • חזקה
  • קשר סיבתי
  • שכר טרחת עורך דין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

656/11 - ה'

בפני:

כבוד הרשם

גיא שני

העותרים:

1. אחמד מחמד מחמוד עוואד

2. ג'מיל ח'ליל חושייה

3. עיסא מחמד חסן חושייה

4. יוסף אחמד מוסא חמד עוואד

5. יונס יוסף עלי מחמד חמד עוואד

6. שומרי משפט- רבנים למען זכויות האדם

נ ג ד

המשיבים:

1. מפקד כוחות צה"ל הגדה המערבית

2. ראש המניהל האזרחי לגדה המערבית

3. משה דויטש

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 24.1.2011, ונמחקה לבקשת הצדדים ביום 28.8.2011. עתה מונחת לפניי בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות ולהחזר אגרה. עיינתי בבקשה ובתגובה ובאתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסיקת הוצאות במקרה זה.

אין מחלוקת כי העותרים קיבלו את עיקר הסעדים שנתבקשו, ובמצב דברים זה קמה חזקה בדבר היות העתירה מוצדקת ובדבר קיומו של קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד. גם לאחר שהבאתי בחשבון את טענות המשיבים בדבר אופן פעולתם לפני ואחרי הגשת העתירה, ובדבר רגישות הסוגיה שעל הפרק, לא מצאתי כי נשמטה הקרקע מתחת לחזקה האמורה, ונראה כי גם המשיבים אינם טוענים שהעתירה לא קידמה כלל את עניינם של העותרים (הגם שלדידם לא הייתה זו העתירה "לבדה" – כלשונם – שהובילה לקבלת הסעד).

לאור האמור, לאחר עיון בתיק, ובאין טענה בדבר שיהוי או להבדיל אי-מיצוי הליכים, באתי לכלל מסקנה כי העותרים זכאים לתשלום הוצאות. ההוצאות (לרבות שכר-טרחת עורך-דין) יעמדו על סך של 5,000 ₪, וזאת בשים לב לכלל הנסיבות, לרבות היקף ההתדיינות בתיק והעובדה שלא נמסרו נתונים בדבר גובה ההוצאות בפועל. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל. כמו-כן אני מורה על החזרת האגרה בניכוי הסכום הנקוב בפריט 33 לתוספת השנייה לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

ניתנה היום, ט' בחשוון תשע"ב (6.11.2011).

גיא שני

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר העותרים קיבלו את עיקר הסעדים שנתבקשו, קמה חזקה בדבר מוצדקות העתירה ובדבר קיומו של קשר סיבתי בין הגשתה לבין קבלת הסעד, ולכן זכאים העותרים להוצאות.