בג"ץ 6560/97 יצחק בן מנחם - עו"ד נ. זברה שותפות רשומה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר וה. אחיטוב), שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש. דותן).

1.המבקש, עורך-דין, התקשר עם המשיבים בהסכם לפיו יצטרף לעורך דין נוסף המייצג את המשיבים ויסייע לו בניהול תביעה מסויימת מטעם המשיבים. בהסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים נקבע, כי שכר טרחתו של המבקש ייקבע לפי תוצאות התביעה. המשיבים זכו בתביעתם אולם סרבו לשלם למבקש את מלוא השכר הקבוע בהסכם וביקשו להגיע עמו להסדר פשרה בנושא. לפיכך הגיש המבקש את התביעה נשוא בקשה זו. בית משפט השלום שדן בתביעה בחן את תיפקודו של המבקש בייצוג המשיבים וקבע, כי מילא תפקיד משני בניהול המשפט וכי נמנע ממתן סיוע בהכנת הסיכומים בתיק - מטלה שהיתה רחבת היקף ומשמעותית. נוכח מסקנות אלה קבע בית משפט השלום, כי בנסיבות ההתקשרות עם המבקש ניתן היה לשער, כי חלקו בניהול המשפט לא יהיה משמעותי, וכי אם סברו המשיבים אחרת היה עליהם לפטר את המבקש עוד באותו שלב. עם זאת, קבע בית המשפט, כי מהסכם ההתקשרות עולה, כי המבקש נטל על עצמו את העיסוק בהכנת הסיכומים ומשלא עשה כן ניתן היה להפחית משכר טרחתו על דרך של קיזוז, לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. לפיכך, קבע בית משפט השלום, כי המבקש מילא בפועל רק כשליש מן המטלה שלקח על עצמו ולכן הוא זכאי רק לשליש השכר המוסכם.

2.ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקש הפר את ההסכם שכרת עם המשיבים, בכך שלא נטל חלק בעריכת הסיכומים, כי הפרה זו עלתה כדי הפרה יסודית, וכי פניית המשיבים למבקש במטרה להגיע להסדר פשרה על שכר הטרחה עלתה כדי הודעת ביטול עקב הפרה זו. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בנסיבות אלה קמה חובת השבה הדדית וכי במסגרתה של חובה זו על המשיבים להשיב למבקש את שווי השרותים המשפטיים שקיבלו מן המבקש. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב באומדן שקבע בית משפט השלום ולפיכך הותיר בעינה את הקביעה, כי המבקש יהיה זכאי לשליש משכר הטרחה המוסכם.

3.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סוטה מהלכות יסוד בתחום דיני החוזים וכי יש בו כדי לערער את מעמדם המשפטי של הסכמים המבוססים על השגת תוצאה. לגוף הבקשה, טוען המבקש, כי המשיבים לא העלו בפניו כל טרוניה באשר לאופן פעולתו בשירותם, וכי נושא זה התעורר לראשונה רק לאחר שהשלים את מלאכתו ולאחר שהמשיבים זכו בתביעתם. לחלופין טוען המבקש, כי הסכום שנוכה משכר טרחתו הוא מופרז, וכי ראוי היה לנכות משכרו רק את הסכום ששולם בפועל לעורכת הדין שעסקה בהכנת הסיכומים.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות: שלא כטענת המבקש, אין הבקשה שבפני מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ) ולפיכך אין היא מעוררת נושא הראוי לדיון שלישי בפני בית משפט זה. עיקר עניינה של הבקשה הוא בפרשנות נקודתית של ההסכם שנחתם בין המבקש למשיבים ובבחינה עובדתית של עמידתם של הצדדים בהסכם זה. לאחר שנקבעו ממצאים עובדתיים על ידי הערכאה הראשונה ולאחר הסקת המסקנות המשפטיות מממצאים אלה על ידי שתי ערכאות אין עוד הצדקה לקיום ערעור שני בנושא זה.

הבקשה נדחית.