בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק
בג"ץ 6603/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
העותר:
לונטין קורמוס
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית-הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא
כדין
2. שר הפנים
3. שר המשפטים
4. משרד הפנים
5.משטרת ישראל (משטרת ההגירה)
6.שירות בתי הסוהר
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד יובל מור-מוסלי
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
העותר, אזרח רומני, נעצר ביום 13.7.03 על-ידי משטרת ההגירה והוא מוחזק מאז במשמורת. לטענתו, בקשה לשחרור בערובה, שהגיש לבית-הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (המשיב 1, להלן: בית-הדין), לא נדונה עד כה. העותר מלין על כי בית-הדין חסר את כוח-האדם הנחוץ למילוי תפקידו וכי אינו ערוך לביצוע ביקורת יעילה על מעצר אזרחים זרים. בעתירתו מבקש העותר, לבד מקידום הטיפול בעניינו הפרטני, כי בית-משפט זה יוציא מלפניו צווים על-תנאי, המורים לממשלה להגדיל את מצבת כוח-האדם של בית-הדין וכי עצורים יובאו בפני בית-הדין מייד עם מעצרם, וכן מבקש הוא מתן צווי-ביניים, המורים לממשלה להימנע מהמשך ביצוע מדיניותה בכל הנוגע להרחקת זרים מישראל עד אשר יימצאו לבית-הדין הכלים לפיקוח נאות על יישומה של מדיניות זו.
לא נוכל להיענות לעתירה זו. שכן, הערכאה המתאימה לדיון בהחלטות של רשות מרשויות המדינה – ובכלל זה של בית-הדין – בענייני משמורת שעל-פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הינה בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. ראו סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. אעיר, כי ממילא, אף בלא פנייה מוקדמת לבית-הדין, רשאי היה העותר להביא עניינו בפני בית-המשפט המחוזי כאמור.
אשר-על-כן, לנוכח קיומו של סעד חלופי זה, אנו דוחים את העתירה.
ניתן היום, כ"א בתמוז תשס"ג
(21.7.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט