בג"ץ 661/11 איתמר שמעוני נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יורה המשיב 1 למשיב 2 לכנס ישיבה שלא מן המניין במהלכה תידון הצעת התקציב לשנת 2011 של עיריית אשקלון (להלן: העיריה ), ובה יורשה העותר להציע שינויים ולהביא לאישור התקציב בשינויים שיאושר על ידי מליאת המועצה, וכן מדוע לא יתאפשר לו לעיין בכל המסמכים והכתבים שנדרש עיון בהם.

כפי שעולה מהעתירה, העותר, שהינו חבר מועצת העיר אשקלון, הכין מסמך הסתייגויות לתקציב העיריה לשנת 2011 לקראת ישיבה שנקבעה ליום 20.12.2010. לטענתו, במהלך הישיבה ניסה להעלות את הסתייגויותיו לתקציב אך המשיב 2 התרה בו כי עומדות לרשותו עשר דקות בלבד ולא הסכים לדון בהן. לאחר הישיבה ביקש העותר להניח על שולחן המועצה את המסמך שהכין והוא אכן צורף לפרוטוקול הישיבה. למרות זאת, ביקש המשיב 2 לערוך הצבעה על הצעת התקציב ללא כל דיון בהסתייגויות והתקציב התקבל במלואו. בעקבות זאת, פנה העותר אל המשיב 2 בבקשה לקיים ישיבה נוספת שבה תידון הצעת התקציב. בתגובה, דחה המשיב 2 את טענות העותר במכתב מיום 2.1.2011.

לטענת העותר מדובר בהתנהלות לא חוקית שכן התקנון בדבר ישיבות מועצה קובע כי לנציג של סיעה תוקצה שעה אחת לדבר בישיבה העוסקת באישור התקציב. עוד טוען העותר כי התקנון קובע כי תקוים הצבעה נפרדת לגבי כל הסתייגות, דבר שלא אירע במקרה זה.

מנגד, טוענים המשיבים 4-2 כי דין העתירה להדחות על הסף הן מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים והן מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. אף לגופו של עניין טוענים המשיבים 4-2 כי דין העתירה להדחות שכן קריאה נכונה של הוראות החוק הרלבנטיות מעלה כי לכל אחד מחברי המועצה מוקצב זמן של 10 דקות בלבד לדיבור בנושא תקציב הראייה.

אף המשיב 1, אשר צורף כמשיב פורמאלי לעתירה, טוען כי דין העתירה להדחות על הסף הן מחמת שיהוי והן כיוון שהעותר לא פנה אליו טרם הגשתה. עוד טוען המשיב כי ביום 24.2.2011 אישר את תקציב עיריית אשקלון, לאחר שעיין בטענות העותר. כמו כן, מצטרף המשיב 1 לפרשנות שהציגו המשיבים 4-2 לסעיף הקובע את זמן הדיבור המוקצב לחבר מועצה בכל הקשור לתקציב העיריה ואישורו.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף.

הדיון בנוגע לתקציב העיריה, אשר לגבי אופן ניהולו טוען העותר טענות מטענות שונות, התקיים ביום 20.12.2010. באותו היום התקבלה החלטת העיריה לאשר את התקציב, אשר אף לגביה מלין העותר. ביום 2.1.2011 קיבל העותר מהיועץ המשפטי של העיריה מכתב במסגרתו נדחו כל טענותיו המועלות בעתירה זו. יחד עם זאת, הגיש העותר את העתירה שלפנינו רק ביום 24.1.2011, כשלושה שבועות לאחר מכן וזאת למרות שמדובר בנושא רגיש מבחינת לוחות הזמנים שכן משעה שהתחילה השנה הלועזית החדשה, על העיריה להתנהל בהתאם לתקציב שקבעה לעצמה. בנסיבות אלה חל שיהוי בלתי מוצדק בהגשת העתירה ומטעם זה בלבד יש לדחותה על הסף.

נוסיף, מעבר לנדרש, כי אף לגופו של עניין לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב 1 מיום 24.2.2011, במסגרתה אושר תקציב העיריה, החלטה אשר התקבלה לאחר בדיקת טענות העותר בעתירה שלפנינו. מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על כך שפרשנות המשיבים להוראת סעיף 34(ג) לתוספת השניה לפקודת העיריות [נוסח חדש] לפיה לעותר היה נתון זמן דיבור של עשר דקות בלבד, היא הפרשנות העדיפה והראויה לסעיף זה ולא פרשנות העותר לפיה יש להעניק לו זמן דיבור של שעה כיוון שהוא נציגה היחיד של סיעה במועצה. פרשנות זו של העותר חוטאת לתכלית הסעיף שהיא, בין היתר, ייעול הדיון.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.