בג"ץ 6620/99 מוניר אלוחיל נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק שלא כדין, ועונשו נגזר ל36- חודשי מאסר בפועל ול18- חודשים מאסר על תנאי. כן הופעל מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בחופף למאסר שהושת עליו בגין ההרשעה הנוכחית.

הערעור הוא על ההרשעה בלבד.

2.פסק דינו של בית המשפט קמא הוא ארוך ומפורט, ולעצומם של דברים מכיל הוא תשובות לכל טענותיו של בא כוח המערער. המדובר היה בשוד שנטלו בו חלק שלושה אנשים והיו אלה שני השודדים האחרים אשר הפלילו את המערער בדבריהם.

אחד מאותם שני שודדים היה עד מדינה ובית המשפט קמא קבע כי מאמין הוא לדבריו של אותו עד, לאחר שפרט את סימני האמת שמצא בעדותו. לעדותו של עד זה נמצאו לו לבית המשפט קמא כמה וכמה דברי סיוע והראשי שבהם הוא עדותו של השודד אשר הפליל אף הוא את המערער. אכן, דבריו של אותו שודד שני הם פתלתולים - גם בהודעותיו במשטרה ובוודאי בעדותו בבית המשפט - אך די באותם דברים שבית המשפט נתן בהם אמון כדי לשמש סיוע לעדותו של עד המדינה.

3.עורך הדין סגי-זקס, בא כוחו המלומד של המערער, היטיב לטעון לטובתו של מרשו והצביע על חולשות שנפלו, לטעמו, בפסק דינו של בית המשפט קמא. בחנו את טענותיו, אך לא נמצא לנו שיש בהן - בכל אחת מהן או בכולן יחד - כדי לערער את התשתית המוצקה שפסק דינו של בית המשפט קמא מושתת עליה.

4. הערעור נדחה.