בג"ץ 6637/14 פלוני נ. המשרד לבטחון פנים

השופט י' דנציגר:

עתירה למתן צו על תנאי ליתן לעותר היתר שהייה או רישיון ישיבה בישראל, ולמתן צו ביניים להורות על עיכוב כל הליך הרחקה שננקט כנגד העותר. דין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת היותה מוקדמת.

בעתירה שהוגשה ביום 5.10.2014 נטען כי העותר ובני משפחתו חוו איומים על רקע פעילותו וסיועו של העותר לכוחות הביטחון של מדינת ישראל בעבר. מטעמים מובנים לא יצוינו פרטים המופיעים בעתירה.

מתגובת המשיבים שהוגשה ביום 24.10.2014 עולים ומתבררים הנתונים הבאים: בא-כוח העותר פנה לוועדת המאוימים ביום 8.9.2014 וביום 18.9.2014, וטען כי הוא ומשפחתו חוו איומים. ביום 21.9.2014 השיב קצין פניות הציבור של וועדת המאוימים לבא-כוח העותר כי הטענות בדבר מאוימות לא פורטו כדבעי באופן המאפשר לבחון את הפנייה והציע כי תועבר פנייה מפורטת הכוללת תאריכים, אירועים ושמות מעורבים. העותר לא פנה בפנייה מפורטת כאמור לעיל, וחלף זאת בחר להגיש את העתירה דנן ביום 5.10.2014. להשלמת התמונה יצוין כי בתגובת המשיבים נאמר כי מתנהלים נגד העותר הליכים פליליים בגין שהייתו הבלתי חוקית בישראל, וכי במסגרת הליכים אלו ניתנה בסוף חודש יולי 2014 החלטה המורה על מעצרו של העותר עד תום ההליכים. לפיכך טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה (ועימה את הבקשה למתן צו ביניים) על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת היותה מוקדמת.

בהקשר זה הגישו המשיבים הודעה מעדכנת ביום 26.10.2014, ובה נאמר כי בדיון שהתקיים בהליך הפלילי ביום 26.10.2014 הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: העותר יודה בעובדות כתב האישום ויורשע; התקופה שבה שהה העותר במעצר – קרי, שלושה חודשים ושלושה ימים – תיחשב כתקופת המאסר בפועל; העותר ישוחרר במחסום מסוים (שפרטיו הופיעו בהודעה המעדכנת) בקרבת כפר שלמיטב הבנתו של העותר אין לרשות הפלשתינית גישה אליו. לפיכך טענו המשיבים בהודעה המעדכנת כי לנוכח הסכמת העותר לשחרורו לשטחי הרשות הפלשתינית במקום אשר לטענתו לא נשקפת לו סכנה, הרי שיש לדחות את העתירה ואת הבקשה לצו ביניים על הסף מכיוון שהן התייתרו בפועל.

לנוכח האמור בתגובת המשיבים ובהודעה המעדכנת, הוריתי לעותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו או שמא יסכים למחיקתה בשלב זה ויפעל בהתאם לאמור בתגובת המשיבים, תוך שמירה על כל זכויותיו וטענותיו. בהודעת העותר שהוגשה אמש, 18.11.2014, ציין העותר כי הוא אינו חולק "בעיקרון" על עמדת המשיבים, לפיה עליו להגיש פנייה מפורטת המגובה במסמכים ובראיות. לפיכך הודיע העותר כי יסכים למחיקת העתירה, אך זאת ב תנאי שהמשיבים יסכימו להנפיק לו היתר שהייה זמני בארץ עד לבחינה סופית של טענותיו, וזאת לאור החשש הממשי הנשקף לחייו.

דין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת היותה מוקדמת. כמו כן, דין העתירה להידחות על הסף מחמת השינוי בתשתית העובדתית – כפי שעולה מההודעה המעדכנת שהגישו המשיבים – שהפך את העתירה במתכונתה המקורית לבלתי רלוונטית. בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה על העותר לפעול בהתאם להנחיות המשיבים ולפנות בבקשה מחודשת ומפורטת אל וועדת המאוימים ולמצות את ההליכים מולה. זהו מהלך הדברים ההגיוני והנכון. למותר לציין כי לאחר שיסתיימו ההליכים לפני הוועדה, וככל שהוועדה תדחה את טענות העותר, תיפתח לפני העותר הדרך לשוב ולעתור לבית משפט זה (תוך הנחת תשתית עובדתית קונקרטית לטענותיו).

אשר לתנאי שהציב העותר לצורך מתן הסכמתו למחיקת העתירה, משהגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף, אין מקום להורות למשיבים לפעול כך או אחרת, ובוודאי שאין הצדקה ליתן צו ארעי שיוותר "תלוי באוויר" ללא עתירה קונקרטית.

לנוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף.