בג"ץ 6639/00 מועתז אבו ג'בל ו-10 תושבי רמת הגולן נ. שר הפנים

אחד עשר עותרים, תושבי רמת הגולן, מבקשים לצאת אל סוריה לצורך לימודים אקדמיים. כיוון שסוריה היא, על פי דין, ארץ אויב, אסור לצאת אליה אלא בהיתר משרד הפנים. ראו סעיף 5 של הפקודה להארכת תוקף תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התשי"ט1948-. אך משרד הפנים, שנתן היתר יציאה לסוריה לצורך לימודים אקדמיים למספר רב של תושבים ברמת הגולן, סירב לתת היתר כזה לעותרים. טעם אחד משותף לסירוב של משרד הפנים והוא, הסכנה הנשקפת לבטחון המדינה. טעם זה מבוסס על עובדות שהוצגו באופן כללי בהודעה שהוגשה מטעם שר הפנים לבית המשפט. נוסף לכך הביע שר הפנים נכונות להציג בפני בית המשפט מידע סודי לגבי כל עותר ועותר במעמד צד אחד, אם בא-כוח העותרים יסכים לכך.

לאחר דיון ראשוני שנערך בפני בית המשפט במעמד צד אחד, והפסקה בדיונים, הודיעה באת-כוח שר הפנים לבית המשפט כי השר שקל את עמדתו מחדש לאור הערות בית המשפט, ולאחר התייעצות עם גורמים הנוגעים בדבר, החליט לשנות את עמדתו לגבי חלק מן העותרים. אי לכך הודיע בא-כוח העותרים כי הוא חוזר בו מן העתירה לגבי עותרים מספר 2, 5, 6, 7, 8, ו9-.

נותרו, אם כן, עותרים מס' 1, 3, 4, 10 ו11-.

בהסכמת ב"כ העותרים שמענו, במעמד צד אחד, מידע נוסף לגבי כל אחד מעותרים אלה והסבר לגבי הסכנה הנשקפת לבטחון המדינה אם יינתן לעותרים אלה היתר לצאת אל סוריה.

שקלנו את חומר שהוצג בפנינו, הגלוי והסודי, לאור הפסיקה שהובאה בפנינו לעניין היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות של שר הפנים לעניין היתר לצאת לארץ אויב, והגענו למסקנה כי אין לנו עילה משפטית להתערב בהחלטה של שר הפנים לגבי העותרים שנותרו בעתירה. החלטה זאת עולה בקנה אחד עם ההלכה כפי שנפסקה על ידי בית המשפט פעם אחר פעם. לפיכך, ואף שבא-כוח העותרים טען בפנינו בטוב טעם כל שניתן לטעון בשמם, אנו דוחים את העתירה לגבי העותרים מס' 1, 3, 4, 10 ו11-.