פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6647/11
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותרים:
1. חוסאם אסעד עטאר
2. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
נ ג ד
המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד באנה שגרי-בדארנה
בשם המשיב:
עו"ד ענר הלמן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1.
מונחת לפנינו עתירה אשר עניינה בקשת העותרים כי היועץ המשפטי לממשלה יפעיל סמכותו במסגרת סעיף 49ט1(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"), ויורה למחלקה לחקירות שוטרים אשר במשרד המשפטים, לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי שב"כ שהיו מעורבים בחקירתו של עותר 1 (להלן: "העותר").
2.
כעולה מהעתירה, ביום 3.1.2009, בזמן מבצע "עופרת יצוקה", נעצר העותר יחד עם עשרה אנשים נוספים על ידי חיילי צה"ל. על פי הנטען בעתירה מצא עצמו העותר נתון במסכת של התעללויות במהלך מעצרו, החזקה בתנאי מחייה ומזג אוויר קשים, איומים, אלימות והשפלות, אותן חווה העותר ממועד מעצרו, עד אשר נסתיימה חקירתו על ידי השב"כ. ביום 21.4.2009 פנה העותר באמצעות הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל – הוא עותר 2 – בתלונה למשיב וכן לפרקליט הצבאי הראשי, במסגרתה נדרשו "להפעיל את סמכותם על פי חוק, ולהורות על פתיחת חקירה של המפקדים ושל החיילים בשטח המעורבים בתקיפת [ העותר ], ולמצות את החקירה ואת הדין גם ביחס לדרג הפיקודי ככל שיימצא אחראי" (להלן: " התלונה ").
העתירה מכוונת אך כלפי אנשי השב"כ המעורבים, ולא כנגד חיילי צה"ל. ביום 7.2.2011, הממונה על המבת"ן (ממונה על תלונות נחקרים) מסרה בתגובה לתלונת העותר כי "אין כל תימוכין לטענות המתלונן לפיו הופעל מיזוג בחדר החקירות, או כי החוקר התעלם מתלונות המתלונן בעניין זה... ייתכן כי תנאי החקירה לא היו אופטימאליים. מכל מקום, אין בסיס לטענת המתלונן לפיה נעשה שימוש באמצעי חקירה פסול במהלך חקירה זו". בעקבות תשובה זו, פנה העותר למשיב כדי לבחון הכיצד ניתן להשיג על החלטת המבת"ן, ואולם פניה זו נותרה בלא מענה.
3.
לטענת העותרים, מונהגת על ידי המשיב "מדיניות גורפת", במסגרתה "למעלה מ-600 תלונות שהוגשו מאז 2001 ועד ספטמבר 2009 נגד חוקרי שב"כ בחשד שעינו נחקרים, נגנזו בלי שנפתחה בהם חקירה פלילית". נטען כי אין בישראל מנגנון חקירה של תלונות על עינויים, דבר היוצר בפועל חסינות לחוקרי שב"כ "המבצעים עבירות פליליות חמורות" לטענת העותרים. הוסף כי המבת"ן הינו עובד שב"כ, וכי ראוי שכאשר מתעורר חשד נגד חוקר שב"כ, לא יהיה זה דווקא השב"כ אשר יברר תלונות אלה. עוד נתבקש בית המשפט להורות על איחוד הדיון בהליך כאן עם בג"ץ 1265/11 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נ' היועמ"ש (להלן: "העתירה הנוספת"), וזאת באשר הליכים אלה מעוררים שאלות משפטיות דומות ואף זהות.
4.
המשיב בתגובתו המקדמית טען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים. העותרים לא הגישו ערר על החלטת המבת"ן, ומתיק אחר שנדון לפני בית משפט זה (בג"ץ 1266/11 מחמוד סוויטי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים ) עולה כי העותר 2 ידע על אופן הגשת הערר טרם הגשת ההליך דנא. עוד הוסף כי יש לדחות את העתירה בשל אי צירוף משיבים רלוונטיים וכן יש מקום לדחיית העתירה גופה.
ואולם, בשלב זה ניצבת התפתחות דיונית ועובדתית. ביום 6.8.2012 ניתן פסק דין חלקי של בית משפט זה בעתירה הנוספת. נקבע, ברמה הכללית, כי נוכח אי הבהירות ששררה באותה עת ביחס לאופן ההשגה על החלטת הממונה, יש מקום להאריך את המועד להגשת עררים על החלטת המבת"ן כאמור. במסגרת הודעת עדכון שהגיש המשיב בעתירה הנוספת ביום 8.11.2012, הסכים המשיב להאריך את המועדים להגשת ערר על החלטת הממונה על המבת"ן, תוך ציון כי המשיב יהא רשאי לתת משקל מתאים לתקופות שחלפו מאז שבוצעו העבירות שבמוקד התלונות, ואין בהארכת המועד להגשת ערר כדי ליצור מניעות כלשהי משקילת שיקולים כגון דא. בהתאם לכך נמחקה העתירה הנוספת.
5.
בהחלטה מיום 10.12.2012, הוריתי כי המשיב יחווה דעתו ביחס להשפעת ההחלטה בעתירה הנוספת על ההליך דנא. בהודעה המעדכנת כאמור ציין המשיב כדלקמן:
"הוחלט לפעול בעניינו של העותר 1 בעתירה שבכותרת באופן דומה לאופן שבו הוחלט לפעול בעניינם של העותרים [בעתירה הנוספת], אשר לא הודע להם באופן אישי על זכות הערר, וזאת בעקבות פסק הדין החלקי שניתן [באותה עתירה]".
יצוין כי בהחלטה האמורה ניתנה לעותרים האפשרות להגיב על הודעת המדינה, ואולם תגובה כאמור לא נתקבלה עד היום.
6.
במצב דברים זה, נדמה כי יש מקום להורות על מחיקת העתירה, תוך שמירת טענות העותרים. העותר 1 יהא רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה על המבת"ן, בהתאם לתנאים שצוינו בסעיף 3 להודעה המעדכנת, וזאת עד ליום 28.2.2013.
ניתן היום, ב' באדר התשע"ג (12.2.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט