בג"ץ 6655/02 גד שילר עו"ד המנהל המיוחד של חב' גן אורנים בע"מ נ. מר יוחאי

המבקש מונה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כמנהל המיוחד של חברת גן אורנים בע"מ (בפירוק), הנמצאת בהקפאת הליכים, והמחזיקה ב- 99% ממניותיה של חברת גן אורנים שירותי אירוח (להלן: חברת שירותי אירוח). חברת שירותי אירוח, בניהולו של יצחק קורן, מחזיקה בשני-שלישים ממניות חברת "טסים", האחראית על ניהול שירותי ההסעדה והאירוח בנתב"ג. המשיבה 2 (להלן: חברת בן חור) מחזיקה בשליש הנוסף של מניות חברת "טסים".

במסגרת תיק פש"ר 2034/01, בעניינה של חברת גן אורנים (בפירוק), אושר הסדר נושים על-ידי בית-המשפט המחוזי, בגידרו אישר בית-המשפט המחוזי הסכם בין המשיב 1 (להלן: פלג) לבין חברת שירותי אירוח, לפיו ירכוש פלג מחברה זו את מניותיה בחברת "טסים".

או אז הגישה חברת בן חור בקשה לביטול אישור ההסכם בטענה כי ההסכם נוגד את תקנות ההתאגדות של חברת "טסים", המקנות לה זכות קדימה לרכישת החזקותיה של חברת שירותי אירוח בחברת "טסים". בקשתה של חברת בן חור – שנתמכה על-ידי המבקש – נדחתה.

על רקע סכסוך זה – ובטרם ניתנה ההחלטה הדוחה את בקשתה של חברת בן חור – החליט דירקטוריון חברת "טסים", שבו חברים המבקש – שעם מינויו כמנהל מיוחד החליף את יצחק קורן כדירקטור – ומנהלה של חברת בן חור (להלן: בן חור) – לפטר את אריה קורן, בנו של יצחק קורן, מתפקיד מנכ"ל חברת "טסים", ולמנות תחתיו את בן חור.

בתגובה הגיש פלג בקשה לבית-המשפט המחוזי למתן צו שימנע את פיטוריו של אריה קורן, בטענה כי לא נועצו בו כקונה בהחלטת הפיטורין; כי אין הוא מעוניין בבן חור כמנכ"ל אלא באריה קורן, איש אמונו; וכי הודעת הפיטורין נובעת ממניעים פסולים. מנגד טענו המבקש ובן חור, כי החלטת הפיטורין הייתה כדין, והתקבלה על-רקע ניסיון לצמצם עלויות ועל-רקע התנהגותו הבלתי ראויה של אריה קורן; וכי הסמכות העניינית לדון בבקשה היא של בית-הדין לעבודה. עוד נטען, כי חברת "טסים" היא חברה פעילה וסולבנטית, אשר רשאית לקבל את החלטותיה ללא צורך באישור בית-המשפט; וכי לפלג אין מעמד בחברת "טסים" והינו אך קונה פוטנציאלי.

בית-המשפט המחוזי ביטל את פיטוריו של מנכ"ל חברת "טסים", בקובעו כי פיטוריו של אריה קורן נעשו על-ידי המנהל המיוחד בתוקף סמכותו כמחליפם של בעלי השליטה המקוריים של חברת גן אורנים; כי הסמכות לפטר הינה שלו ושלו בלבד; כי הגם שתמכה במהלך, חברת בן חור – כבעלת מניות המיעוט בחברת "טסים" – לא הייתה יכולה לבצע מהלך זה בעצמה; וכי פיטורי המנכ"ל נעשו על רקע הבקשה לביטול אישור הסכם רכישת המניות. עוד נקבע, כי המנהל המיוחד אינו מנהלה של חברה סולבנטית; כי השליטה בחברת "טסים" היא בידי חברה חדלת פירעון המנוהלת על-ידי המנהל המיוחד מטעם בית-המשפט; כי עצם סמכותו של המנהל המיוחד כבעל שליטה אינה אלא סמכותו של בית-המשפט הדן בפירוק, אשר הואצלה לו מתוקף כתב מינוי; כי כזרועו הארוכה של בית-המשפט, היה עליו, על-פי הפרקטיקה המקובלת, להגיש לבית-המשפט בקשה למתן הוראות בטרם החליט על פיטוריו של עובד בכיר בחברה; וכי משלא עשה כן, פעל שלא כדין. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי לאור נסיבות הפיטורין – רצון לייעל את החברה – מצוי העניין בתחום אחריותו של בית-המשפט הדן בהסדר הנושים; וכי לפלג כנפגע מהחלטת המנהל המיוחד יש מעמד לטעון טענותיו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי והוסיף, כי בית-המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על פרקטיקה נוהגת, בעוד שלמבקש שיקול-דעת באם לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות; כי חברת שירותי אירוח היא בעלת 50% מכוח השליטה בחברת "טסים", וחברת בן חור היא בעלת כוח השליטה ב-50% הנוספים; וכי לפיכך שגה בית-המשפט המחוזי כאשר קבע כי חברת בן חור היא בעלת מניות המיעוט בחברת "טסים".

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בדין קבע בית-המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי נפל פגם בהחלטתו של המבקש, וכי היה עליו – כמנהלה המיוחד של חברת גן אורנים, אשר מכוח מינויו על-ידי בית-המשפט המחוזי, ישב בדירקטוריון חברת "טסים" – לקבל את אישורו של בית-המשפט בטרם החליט על פיטוריו של מנכ"ל חברת "טסים". לא מצאתי כי יש בטענות המבקש עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.