בג"ץ 6661/00 ח'ליל עלי ח'ליל ברפיליה נ. נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים

השופט א' מצא :

1.העתירה מופנית נגד פסק-דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים באיזור יהודה ושומרון, שדחה את ערעור העותר על הרשעתו בחברות בהתאחדות בלתי מותרת (ארגון החמאס), עבירה לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, חרף טענת "כבר זוכיתי" שהעלה העותר נגד האשמתו בעבירה זו.

2.בכתב-אישום שהוגש נגדו בשנת 1994, לבית המשפט הצבאי ברמאללה, הואשם העותר בשתי עבירות, בהן חברות בהתאחדות בלתי מותרת. האישום בעבירה זו נסמך על הטענה, כי עד למעצרו (בספטמבר 1994) היה העותר חבר פעיל בארגון החמאס. בגדר הסדר טיעון, שגיבש סניגורו עם התביעה הצבאית, הורשע העותר על יסוד הודאתו בעבירה האחרת שיוחסה לו, ואילו האישום בחברות בחמאס נמחק. כיון שהסדר זה הושג לאחר כפירתו של העותר בעובדות האישומים, דין מחיקת האישום היה כדין זיכויו מן העבירה.

בכתב אישום נוסף, שהוגש בשנת 1999, לבית המשפט הצבאי בבית-אל, חזרה התביעה הצבאית והאשימה את העותר (לצד עבירות נוספות) גם בחברות בהתאחדות בלתי מותרת. אישום זה נסמך על הטענה, כי החל משנת 1993 היה העותר חבר פעיל בארגון החמאס. סניגורו של העותר ביקש לבטל את האישום בעבירה זו, בטענת "כבר זוכיתי". אך בית המשפט הצבאי דחה את הטענה והרשיע את העותר גם בעבירה הנדונה.

בית המשפט הצבאי לערעורים, לפניו ערער העותר על צדקת הרשעתו בעבירה האמורה, פסק (בהסכמת התובע הצבאי) לבטל את ההרשעה, ככל שזו התייחסה לתקופת חברותו של העותר בארגון החמאס, עליה הואשם העותר במשפטו הראשון.

3.בעתירה שלפנינו נטען, כי מאחר שהמדובר בעבירה "נמשכת", לא ניתן היה לפצל את התקופה, שבגינה הואשם העותר במשפטו השני, אלא היה מן הדין לבטל את האישום מכול וכול.

מעיון בפסק-דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, שטענה זו נטענה גם לפניו, עולה כי בית המשפט דק פורתא בהבחינו בין "עבירה נמשכת" שביצועה משתרע על פני תקופה נתונה, לבין "עבירה מתחדשת", המהווה סדרה רצופה של עבירות נפרדות החוזרות ומתבצעות מדי יום ביומו לכל אורך התקופה (להבחנה בין עבירה "נמשכת" לבין עבירה "מתחדשת" ראו: י' קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק שני, תשכ"ח) עמ' 814-813). בסווגו את עבירת החברות בהתאחדות בלתי מותרת כעבירה "מתחדשת" קבע בית המשפט לערעורים, כי בזיכויו של העותר לגבי "קטע אחד" של העבירה לא היה כדי למנוע את העמדתו לדין בשל "קטע אחר".

למסקנה זו רשאי בית המשפט הצבאי להגיע, במסגרת סמכותו השיפוטית, ומשאיננו יושבים לערעור על פסק-דינו לא נידרש להשגות העותר על צדקתה של מסקנה זו לגופה.

4.מטעמים אלה הננו מחליטים לדחות את העתירה על הסף.