בג"ץ 6673/04 סטפן א. וויז, עו"ד נ. יד ושם ,רשות הזיכרון לשואה ולגבורה

השופט א' גרוניס:

1.מוסד יד ושם, הפועל מכוח חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג-1953 (להלן - החוק), נמנע מלהכיר בכומר דיטריך בונהופר (להלן - הכומר) כחסיד אומות העולם. העותרים מבקשים להביא לכך שהכרה זו תינתן לכומר.

2.החוק הקים את מוסד יד ושם. בין יתר תפקידיו להנצחת זיכרון השואה והגבורה נקבע בחוק, כי על יד ושם "להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם (סעיף 2 רישא לחוק) ולעניין זה הוא הוסמך "להעניק לחסידי אומות העולם אזרחות כבוד, ואם הלכו לעולמם - אזרחות זיכרון של מדינת ישראל, לאות הוקרה על פועלם" (סעיף 2(4א) לחוק). במסגרת יד ושם פועלת ועדה לציון חסידי אומות העולם (המשיבה 2; להלן - הוועדה), אשר כשמה כן היא. בגדרה של הוועדה פועלות שלוש וועדות משנה, אשר החברים בהן מהווים את מליאת הוועדה. חברי הוועדה הינם ניצולי שואה, משפטנים, היסטוריונים ואנשי ציבור. התואר חסיד אומות העולם הוענק ליותר מ-20,000 איש. לוועדה נעשתה פנייה על מנת שהכומר יוכר כחסיד אומות העולם. בפני הוועדה נטען, כי הכומר פעל להצלת יהודים תוך סיכון נפשו ולפיכך יש להכיר בו כחסיד אומות העולם.

3.התשתית העובדתית להכרה בכומר כחסיד אומות העולם מבוססת בעיקרה על מבצע מסוים שנערך בשנת 1942. לכומר נודע על ניסיון להברחה של אנשים אל מחוץ לתחומי גרמניה. הוא ביקש שידידתו, שרלוט פרידנטל, תיכלל בקבוצת היהודים שהמבצע נועד להצלתם. ואכן, חברי הקבוצה, ארבעה עשר בני אדם, הוברחו לשוויץ וניצלו ממוות. שרלוט פרידנטל הייתה יהודיה שהמירה את דתה. עמדתם של המשיבים היא, כי חלקו של הכומר בהצלתה של גברת פרידנטל היה שולי. גברת פרידנטל המירה את דתה והייתה מראשי הקהילה הפרוטסטנטית. בכל מקרה, פעולתו של הכומר להצלתה לא הגיעה כדי סיכון עצמי מבחינת הכומר, כך לגישת המשיבים. התנאי של סיכון עצמי הינו תנאי מרכזי על פי הכללים להכרה בחסידי אומות העולם, אשר הוועדה פועלת על פיהם. נתון נוסף שיש לציינו, אף שאין לו השלכה באשר להכרה בכומר כחסיד אומות העולם, נוגע לסופו הטראגי של הכומר. הכומר הוצא להורג על ידי הנאצים בשל התנגדותו למשטרם ובגין מעורבותו בניסיון להפיל את שלטונם. יצוין, כי אין טענה כי הוצאתו להורג נבעה מפעולותיו להצלת יהודים.

4.טענותיהם של העותרים סובבות סביב שני צירים. הציר האחד נוגע לתהליך קבלת ההחלטה ואילו האחר עוסק בסבירותה של ההחלטה. העותרים טוענים, כי הוועדה לא נתנה זכות טיעון ראויה לאלה הטוענים להכיר בכומר כחסיד אומות העולם, כי לא ניתן משקל מספיק לדבריהם של היסטוריונים חשובים התומכים בהכרה בכומר וכי העובדות בדבר פעילותו להצלת יהודים מצדיקות שיוענק לו התואר האמור.

5.השאלה העיקרית שיש ליתן עליה את הדעת הינה היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הוועדה, האם להכיר או להימנע ממתן הכרה באדם כלשהו כחסיד אומות העולם. שאלה זו נדונה לאחרונה בבית משפט זה שקבע, כי:

"בעיקרון החלטות הוועדה אינן חסינות מביקורת שיפוטית. עם זאת ברי, כי רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות-דופן, עשויה להימצא עילה להתערבות בית המשפט בהחלטותיה של הוועדה. ראשית, בשל אופי הסוגיות המובאות להכרעת הוועדה; ושנית, לנוכח רוחב שיקול הדעת הנתון לוועדה מכוח היותה גוף ציבורי-מקצועי המורכב מנציגים מקרב הציבור ומומחים לדבר. ניתן לכאורה להניח, כי רק פגם חמור בקבלת ההחלטה - להבדיל מאשר תוכנה של ההחלטה שנתקבלה - עשוי, ככלל, להקים עילה להתערבות בית המשפט (בג"ץ 10673/03 מרגלית נ' יד ושם , רשות הזכרון לשואה ולגבורה, פ"ד נט(2) 1, 11 (להלן - פרשת מרגלית )".

6.לא שוכנענו, כי נפל פגם כלשהו בהליך ולא נמצא לנו כי יש יסוד להתערב בהחלטה שלא להכיר בכומר כחסיד אומות העולם. מן החומר שהובא בפנינו עולה, כי הוועדה פעלה בצורה יסודית ואחראית טרם שקיבלה את ההחלטה. לעותרים ניתנו הזדמנויות רבות להביא את השגותיהם בפני הוועדה. במסגרת הליכי הבדיקה אף נערכה פגישה בין נציגי העותרים לבין ראשי הוועדה ואנשי ההנהלה של יד ושם. לפיכך, אין לקבל את הטענה שתהליך הבחינה והבדיקה עד לקבלת ההחלטה היה לקוי.

7.טענותיהם של העותרים כנגד סבירותה של ההחלטה מבקשות למעשה שבית משפט זה ישמש כגורם מכריע ומחליט בשאלות היסטוריות. ברור שאין זה תפקידו של בית המשפט הגבוה לצדק ואף לא של בית משפט כלשהו (ראו, פרשת מרגלית , עמ' 12-11). הוועדה כוללת, כאמור, אף היסטוריונים ומשפטנים. הוועדה היא שצריכה ומוסמכת לקבל החלטה בשאלת הכרה באדם כחסיד אומות העולם. כפי שנאמר בפרשת מרגלית ( שם , עמ' 12): "אין ענייננו בהכרעה מינהלית רגילה, שניתן לבקרה בכליו הרגילים של המשפט המינהלי, ואף אין ענייננו בהכרעה משפטית שבידי בית-המשפט לבוחנה בכלים הנתונים לבית-משפט שלערעור". אף אם באופן תיאורטי ייתכן שבית משפט זה יתערב בהחלטה של הוועדה במקרה קיצוני וחריג, הגם שקשה להעלות זאת על הדעת, ברי כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק התערבות בהחלטה לגופה.

8.יודגש: אין בהחלטתה של הוועדה ובדחייתה של העתירה דנא משום הבעת עמדה שלילית לגבי הכומר, פועלו ודעותיו. כאמור, הכומר הוצא להורג על ידי השלטון הנאצי בשל התנגדותו למשטר. ברור, שאין בכך די על מנת שאדם יוכר כחסיד אומות העולם.

9.אשר על כן, העתירה נדחית. ראוי היה להם לעותרים שיחזרו בהם מעתירתם, ולוּ משניתן פסק דינו של בית משפט זה בפרשת מרגלית . משעה שניתן פסק הדין בעניין מרגלית צריך היה להיות נהיר להם, כי אין תוחלת לעתירתם. העותרים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.