בג"ץ 6690/16 עיריית טאמון נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

השופט י' עמית :

1.

העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטת המשיב 3 (להלן: המשיב ), לדחות את בקשת העותרת להקצות לה מספר חלקות מקרקעין באדמות טובאס.

המדובר בחלקות קרקע שנמצאות בתחום שיפוטה של העותרת, שנטעה עצים במקרקעין, לטענתה, על מנת להקים שטח ירוק לשיפור הסביבה ואיכות החיים באזור.

המשיב דרש מהעותרת לפנות את המקרקעין, בטענה של פלישה לאדמות מדינה. העותרת הגישה ערר בטענה כי אין מדובר באדמות מדינה, אך ביום 30.11.2014 נדחה הערר על ידי ועדת העררים. בהחלטת הוועדה נקבע כי העותרת לא הביאה ראיות לתמיכה בטענתה להחזקה נוגדת במהלך השנים, או לעיבוד והחזקה. עוד נקבע, כי המשיב הוכיח כי העותרת פלשה למקרקעין המהווים אדמות מדינה, ועל כן הוצא צו הפינוי כדין.

בעקבות זאת, הגישה העותרת עתירה נגד ועדת העררים, אך זו נמחקה בהמלצת בית המשפט (בג"ץ 8732/14 מיום 14.12.2015).

2.

לאחר הדברים האלה, פנתה העותרת למשיב בבקשה כי המקרקעין בהם ניטעו העצים יוקצו לעותרת. המשיב דחה את הבקשה בטענה כי המקרקעין הם בתחום שמורת טבע, ומשכך לא ניתן להקצותם לעותרת.

כנגד טענה זו העלתה העותרת שתי טענות, והן: האחת – כי לא די בהכרזה על שמורת טבע ויש צורך בתכנית מפורטת לשם כך. השניה – גם בהנחה שמדובר בשמורת טבע, הרי שהמשיבים הקצו בתחומי האזור מקרקעין שנמצאים בשמורות טבע לרשויות מקומיות יהודיות ולגופים יהודיים, ומשכך אין להפלות את העותרת לרעה.

3.

נאמר בקצרה, כי דין העתירה להידחות.

כפי שציינו המשיבים, מעמדם של המקרקעין כיום הוא של אדמות סקר שממילא לא ניתן להקצותם. משכך, העתירה שבפנינו היא למעשה תיאורטית. גם אם בחלק מהמקרים הוכנו תכניות מפורטות, שבמסגרתן הוכרז שטח מסוים באזור כשמורת טבע –על פי הדין החל באזור, די בהכרזה של הממונה על שטחים מסוימים כשמורת טבע. במקרה שבפנינו, ההכרזה נעשתה ביום 3.5.1983 מכוח סעיף 1 לצו בדבר הגנה על הטבע (יהודה ושומרון) (מס' 363), התש"ל-1969.

מכל מקום, וכל עוד מעמדם של המקרקעין הוא כאדמות סקר, איננו רואים להידרש לגופם של דברים, וכאשר יושלם תהליך הסקר כל טענות העותרת עומדות לה. ככל שהתהליך לא יושלם תוך חמש שנים מהיום, תפעל העותרת כחוכמתה.

4.

אשר על כן, העתירה נדחית. בד בבד, בטלה החלטתו של השופט י' דנציגר מיום 10.10.2016, מכוחה נטלה המדינה על עצמה עיכוב ביצוע של צו הפינוי.