בג"ץ 6723/06 שושנה צחורי נ. מרכז הסתדרות המורים בישראל

השופט א' א' לוי :

1.במשך כ-25 שנה, בין השנים 1972-1947, עבדה העותרת כמורה במערכת החינוך. החל משנת 1966 ועד לפרישתה לגמלאות בשנת 1992 היא מילאה תפקידים שונים בהנהלתה של הסתדרות המורים. הללו כרוכים היו, בהגדרתם, בהעמדת

המועמד לכהן בהם לבחירתו של ציבור העובדים, ומשכך היה מעמדה של העותרת זה של "נבחרת" , להבדיל ממעמד של עובד מן השורה. לכך, כפי שיוסבר, משמעות לענין מקצת מזכויותיה. לאחר פרישתה, הוסיפה העותרת לעבוד מספר שנים בהסתדרות המורים, במשרה חלקית.

2.מאז 1992 משולמת לעותרת גמלה ממשרד החינוך, עליה מוסיפה הסתדרות המורים תשלומים שונים. בתוך כך, שילמה ההסתדרות לעותרת, החל משנת 1995, חלק מ"מענק היובל" המשולם, על-פי הסכם בין משרד החינוך לבין ארגוני המורים, לכל מורה אשר השלים ותק של 30 שנים בתפקידו.

3.ברם, העותרת מלינה על כי לא כל זכויותיה משולמות לה כחוק. לטענתה, היה עליה לקבל את "מענק היובל" במלואו, שכן נצבר לזכותה די ותק. בנוסף, היא דורשת להכיר בחברותה בוועד עובדיה של הסתדרות המורים – דבר שיזכה אותה, בין היתר, במתנות לחגים. כיום חברותה אינה מוכרת, שכן על-פי הכללים הנוהגים בארגון אין נבחריו, להבדיל מן העובדים, נמנים עם חברי הוועד.

4.אשר על כן הגישה העותרת לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה כי יוכרו זכויותיה אלו. לאחר שבחן את המצב העובדתי, דחה בית-הדין את התובענה. נקבע כי בשנת 1995, השנה בה נחתם ההסכם בדבר "מענק היובל", שוב לא הייתה העותרת מורה, והוותק שנצבר לזכותה לא הקנה לה זכאות למענק. באשר לסוגיית החברות בארגון העובדים, קבע בית-הדין כי הכללים הנוהגים בארגון זה אינם מאפשרים לראות בעותרת, מעת שפרשה מעבודתה, חברת הארגון. ממילא, נקבע, לא צירפה העותרת את ארגון העובדים כנתבע, ועל כן לא ניתן להעניק לה את הסעד לו עתרה.

5.על פסק-דינו של בית-הדין האזורי ערערה העותרת בפני בית-הדין הארצי לעבודה, אולם ערעורה נדחה לאחר שבית-הדין הארצי לא ראה מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית. מכאן העתירה שבפנינו, בה חוזרת העותרת – שאינה מיוצגת – ומעלה את הטענות שהעלתה בבית-הדין לעבודה.

6.למרבה הצער, לא נוכל להושיט לעותרת את הסעד אותו היא מבקשת. לא נעלמה מעינינו פעילותה רבת השנים של העותרת, במסגרתה השיאה תרומה ניכרת למערכת החינוך בישראל. קשה היא המחשבה, כי העותרת – שהשקיעה ממרצה וממיטב שנותיה בתחום החינוך – חשה עצמה, בשל עניינים פרוצדוראליים כאלה ואחרים, כמי שנאלצת להיאבק על זכויותיה, וללא הצלחה. טוב היה לו נמצאה להן, למשיבות, הדרך לשוב וליתן לעותרת תחושת שייכות והוקרה. עם זאת, על-פי הכללים הנהוגים עמנו, לא יוכל בית-משפט זה להתערב בהכרעותיו של בית-הדין לעבודה. תנאי מקדים להתערבות כזו הוא קיומה של טעות משפטית מהותית אשר נפלה בהכרעות אלו (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 693), וכזו לא נמצאה לנו בפסק-דינו של בית-הדין.

אשר על כן, לא ראינו מנוס מדחייתה של העתירה על-הסף.

בנסיבות הענין, החלטנו שלא לחייב את העותרת בהוצאות המשיבות.