בג"ץ 6738/99 ישראל גוטליב נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לדחיית ביצוע ריצויו של עונש המאסר שהוטל על המבקש.

1.ביום 23.1.00 דחיתי את עתירתו של המבקש לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 3941/99. בפסק דין זה נדחה (בדעת רוב) ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. בהחלטתי הוריתי, כי המבקש יחל בריצוי עונשו ביום 6.2.00.

2.ביום 30.1.00 הגיש המבקש בקשה לדחיית ביצוע עונשו. בבקשתו טוען המבקש, כי הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון מצאו לנכון לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש, ואף המשיבה הסכימה לכך. לטענת המבקש, טעמיהם של המשיבים ושל בתי המשפט - טעמים הנובעים מנסיבות הרשעתו וגזר דינו, כמו גם מנסיבותיו האישיות, עומדים בתוקפם גם עתה, משפונה המבקש בבקשת חנינה לנשיא המדינה. לעניין זה מציין המבקש, כי שותפיו, שבניגוד לו כפרו באישומים נגדם, הורשעו בעבירות פחותות ונדונו לתקופות מאסר קצרות באופן משמעותי. עוד הוא טוען, כי מאז האירועים נשוא הרשעתו השתקם ותיקן את דרכיו - ואף בכך יש בכדי להצדיק חנינה או הקלה בעונש. המבקש מוסיף וטוען, כי נוכח תקופת מאסרו הקצרה יחסית עלול טעמה של החנינה להינטל אם לא יעוכב ביצוע מאסרו.

3.המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע המאסר. לעניין זה היא מסתמכת על פסיקתו של בית המשפט העליון לפיה בקשת חנינה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר. המשיבה מוסיפה, כי אכן ריצוי עונשו של המבקש נדחה (בהסכמתה) מזה זמן רב - מאז נגזר דינו בבית המשפט המחוזי ועד סיום הדיון בעתירתו לדיון נוסף. אולם, משמיצה המבקש את ההליכים השיפוטיים שעמדו לרשותו אין עוד מקום להוסיף ולעכב את ריצוי עונשו. בהקשר זה מוסיפה המשיבה, כי המאמצים לשיקומו של המבקש לא צלחו, ואף הוגדרו בפסק דינו של בית משפט זה כ"כישלון מוחלט".

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

"בית המשפט שב וקבע, כי: "עיכוב ביצוע גזר דין בנימוק שהוגשה בקשה לחנינה לכבוד נשיא המדינה, יש בו... משום עירוב שיקוליו של בית המשפט בשיקוליה של הרשות המחוננת, ומשום אפשרות של, כביכול, השפעה על שיקוליה של זו, ומן הראוי שלא ייעשה כך ולא ייראה כך." (בש"פ 1835/93 דב קלווין נ' מדינת ישראל , פ"ד מז (2) 101, 104. ראה גם: רע"פ 8182/91 צרפתי אליאב נ' מדינת ישראל , לא פורסם, רע"פ 2669/97 אסולין יעקב נ' מדינת ישראל , לא פורסם ורע"פ 5267/97 מסעודה דקה נ' מדינת ישראל , לא פורסם)" (דנ"פ 4603/07 אהרן משולם נ' מדינת ישראל , טרם פורסם).

כל עוד לא מיצה המבקש את הסעדים הדיוניים שעמדו לרשותו היה מקום לשקול את עיכוב ביצוע עונש מאסרו. אולם משמיצה המבקש סעדים אלה עד תום גוברת ידו של האינטרס הציבורי בהטלת עונשים ובריצויים סמוך ככל האפשר למועד ביצוע העבירות. בנסיבות אלה ונוכח גישתו העקבית של בית המשפט, כפי שהובאה לעיל, אין עוד מקום בהמשך עיכובו של ביצוע העונש שהוטל על המבקש.

הבקשה נדחית איפוא.