בג"ץ 6749/98 מוחמד עפאנה נ. שר הפנים

בפני בקשה לחיוב המשיב בהוצאות העותרים בעתירה זו.

העותרים הגישו ביום 27.10.98 עתירה להורות למשיב לנמק מדוע לא יעניק רשיון לישיבת קבע לעותרת מספר 2, עפ"י בקשת העותר מספר 1 שהוגשה למשיב ביום 7.7.96 (להלן - איחוד משפחות). כמו-כן נתבקש צו-ביניים במסגרת העתירה.

ביום 15.11.98 הורה כבוד השופט י' קדמי כי הדיון בצו-על תנאי יועבר לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים.

ביום 10.5.99 הגיש בא כוח העותרים בקשה ממנה עולה כי המשיב הסכים לבקשת איחוד המשפחות ונתבקשה מחיקת העתירה וחיוב המשיב בהוצאות. העתירה נמחקה כמבוקש, וכעת נותר לדון בשאלת ההוצאות.

בקשת העותרים להוצאות סומכת עצמה על הטעם כי בקשת איחוד המשפחות הוגשה עוד בשנת 1996 וכי לא נתקבלה כל תגובה עניינית מצד המשיב לבקשה זו, עד שלא נותרה ברירה ביד העותרים אלא לפנות לבית המשפט.

המשיב מתנגד לחיובו בהוצאות. טעמי התנגדותו הם אלה:

ראשית, טוען המשיב כי משך הזמן, שחלף מיום הגשת הבקשה ועד לאישורה נבע מחוסר במסמכים להוכחת מרכז החיים, אשר לא הועברו למשיב ע"י העותרים ומהתנגדות המשטרה לאיחוד המשפחות עקב הרשעתו של עותר מספר 1 בפלילים ומאסרו. בשלהי שנת 1998 הסירה המשטרה את התנגדותה לאישור איחוד המשפחות ולאחר עריכת בדיקה חוזרת עם גורמי הביטחון הוחלט לאשר את איחוד המשפחות (ראה נספח מש/ 4 לתגובת המשיב לעניין חיובו בהוצאות).

שנית, טוען המשיב כי בניגוד לנטען על ידי העותרים בבקשתם לחיוב המשיב בהוצאות, הרי שבמשך כל התקופה מהגשת הבקשה ועד להיענות לה, שלח המשיב תשובות לעותרים בעניין הטיפול בבקשתם.

טענה שלישית של המשיב היא כי, אי אזכורן של העובדות המהותיות האמורות ואי צרוף כל המכתבים אשר נשלחו ממשרד הפנים, הן לעתירה והן לבקשה לפסיקת הוצאות, עולה כדי חוסר ניקיון כפיים מצידם של העותרים.

לאחר עיון במכלול החומר המונח בתיק, נחה דעתי כי הדין בעניין זה עם המשיב.

לא שוכנעתי כי פרק הזמן שחלף מיום הגשת הבקשה לישיבת קבע עבור העותרת 2 ועד לקבלת החלטתו בעניין, היווה פועל יוצא של אי טיפול או אי התייחסות לבקשת העותרים, אלא דומה לכאורה כי השיהוי - אשר לכאורה גם לעותרים היה חלק בו - נבע מטעמים עניינים.

יתר-על-כן, העותרים טענו בבקשתם ובכתב העתירה כי הם לא נענו על ידי המשיב בתשובות ענייניות. למעשה, כעולה מתגובת המשיב, העותרים אכן נענו וקיבלו התייחסות לפנייתם, אולם הם לא ראו לצרף תכתובת זו (ראה נספחים מש1/ המבקש את העותרים להשלים פרטים לצורך טיפול בבקשתם; מש3/ אשר ניתן כחודשיים לפני הגשת העתירה והמודיע לעותרים כי בקשתם נדחתה על בסיס טעמים פליליים). העותרים אף לא ראו לחשוף בפני בית המשפט את העובדה כי העותר 1 הורשע ונאסר; עובדה אשר היה בה כדי להשפיע על שיקול דעתו של המשיב בשאלה אם להיענות לבקשה נשוא העתירה אם לאו. גם בכל אלה יש כדי השמיט את הבסיס לבקשה לחיובו של המשיב בהוצאות.

סוף דבר, לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה.

אין צו להוצאות.