בג"ץ 6751/00 אמנון לולוי נ. יקירה לולוי

זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שדחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש כנגד החלטות בית המשפט לענייני משפחה.

המבקש והמשיבה מצויים בהליכי משפט בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. ניתן בעניינם צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים שלהם, ובמסגרת פירוק השיתוף מונתה כונסת נכסים. כונסת הנכסים פנתה למתווכים, קיבלה הערכת שמאי, אולם הצעת הרכש היחידה שהוגשה היתה מטעם המשיבה. הצעה זו אושרה בבית המשפט, והמשיבה שילמה את מחצית מחיר הדירה, לאמור - את חלקו של המבקש, לכונסת הנכסים שמונתה.

על החלטות בית המשפט לענייני משפחה הוגשה, כאמור, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי בשל מצבו הנפשי של המבקש הוא לא היה אחראי למשמעות הסכמה שנתן למכירת הדירה.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לאחר שמצא כי המבקש אינו לוקה בליקוי הפוטר אותו מאחריות למעשיו, וציין כי הוא היה מיוצג בכל ההליכים המשפטיים על ידי עורכי דין בקיאים ומנוסים. יתרה מכך, המבקש פנה לבית המשפט בבקשת ארכה להגשת הצעה גבוהה יותר מזו שהגישה המשיבה, ונענה. דא עקא, שלא עשה שימוש בארכות שניתנו לו, ובדיעבד התברר, כך מצא בית המשפט המחוזי, כי לא היו לו משאבים לרכישת חלקה של המשיבה בדירה. כיוון שכך, החליט בית המשפט המחוזי שלא להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וממילא דחה את הבקשה עצמה, תוך שהוא מתייחס, כאמור, לגוף הדברים.

די בטעמים שצויינו בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי לדחות את הבקשה, מה גם שהמדובר בבחינת מחלוקת עובדתית בגלגול שלישי.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.