פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6762/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
העותרים:
1. עואודה סארה
2. מוראד אלעודה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. משטרת ישראל
3. יו"ר הוועדה ההומנטארית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד יורם דדיה
בשם המשיבים:
עו"ד שרון הואש-איגר
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
1.
עתירה זו מכוונת נגד החלטת משיב 1, שר הפנים (להלן: המשיב ), אשר ניתנה לאחר המלצת הוועדה המקצועית במשרד הפנים, לדחות את בקשת עותר 2 (להלן: העותר ), תושב הרשות הפלסטינית, לקבלת רישיון ישיבה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה ), משום שהעותר לא הצביע על טעם הומניטרי מיוחד המצדיק מתן רישיון ישיבה בישראל לפי הוראת השעה. בעתירה טוען העותר כי הוא נשוי לעותרת 1 (להלן: העותרת ) שהינה תושבת קבע בישראל, אב לקטין ובשל כך ומטעמים הקשורים לשלמות התא המשפחתי אשר עלול להינזק אם יורחק העותר מישראל, החלטת המשיב הינה בלתי סבירה ופוגענית ואף מפלה ביחס למקרים אחרים. כן נטען להתדרדרות במצבה הנפשי והרפואי של העותרת, נוכח אי-הוודאות בעניין מעמדו של העותר.
2.
לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף, הן מחמת חוסר ניקיון כפיים ואי-גילוי פרטים מהותיים בעתירה, שעה שהעותרים לא פירטו כי התנהלו בעניינם הליכים נוספים לפני בית משפט זה, טרם ניתנה החלטת המשיב (בג"ץ 2620/16 מיום 12.4.2016; בג"ץ 6501/16 מיום 1.2.2017), והן מחמת היעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב. נטען כי העתירה הינה כוללנית, אינה נשענת על תשתית עובדתית כלשהי ואינה מעלה כל טעם הומניטרי המצדיק התערבות בהחלטת המשיב.
3.
לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, עולה כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כידוע, שיקול הדעת המסור לשר הפנים במתן רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, הינו רחב במיוחד (ראו למשל: בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל – שר הפנים , פסקה 10 (5.12.2010)). בענייננו, העותר לא פירט כל טענה בדבר קיומו של טעם הומניטרי מיוחד, מלבד היותו נשוי לתושבת ישראל ולכך שלבני הזוג ילד משותף, בצירוף טענה כללית בדבר התדרדרות במצבה הרפואי והנפשי של העותרת, אשר לא נתמכה בתשתית עובדתית רלוונטית.
4.
לפי סעיף 3א1(ה)(1) להוראת השעה, "העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד". מכאן, כי עצם העובדה שבת זוגו של העותר הינה תושבת ישראל ולשניים ילד משותף אינה מהווה בפני עצמה "טעם הומניטרי מיוחד" . עם כל הצער שבדבר, גם הטענות בדבר הנזק שעלול להיגרם לעותרת או לתא המשפחתי אם יורחק העותר מישראל, אינן מהוות טעם הומניטרי מיוחד (ראו למשל: בג"ץ 5026/13 פלוני נ' שר הפנים , פסקה 15(10.6.2015) ). על כן, לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שלא להיענות לבקשת העותר.
עוד יצוין כי העותר גם לא ביסס תשתית עובדתית כלשהי התומכת בטענת ההפליה אשר נטענה בקצרה ובשפה רפה.
מכאן אפוא, כי העתירה נדחית על הסף.
ניתן
היום, י"ט בחשון התשע"ח (8.11.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט