בג"ץ 6767/10 מרדכי ואנונו נ. אלוף פיקוד העורף

השופטת מ' נאור :

1.

עניינה של עתירה זו שני צווים שהוצאו נגד העותר: צו הצמצום וההשגחה עליו (עליו חתם המשיב 1 ביום 12.5.2010), וצו איסור יציאה מהארץ מטעמי בטחון (עליו חתם המשיב 2 ביום 27.5.2010).

2.

עניינם של צווים קודמים שהוצאו נגד העותר התברר בבית משפט זה פעמים אחדות וכדי שלא להאריך במקום שניתן לקצר נפנה לפסקי הדין שניתנו בעניינו של העותר ביחס לצווים הקודמים: בג"ץ 5211/04 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (פסק דין מיום 26.7.2004); בג"ץ 6358/05 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (פסק דין מיום 12.1.2006); בג"ץ 4624/06 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (פסק דין מיום 21.11.2006); בג"ץ 6565/08 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (פסק דין מיום 6.7.2009). אין ספק כי תקופת הזמן שחלפה מאז שוחרר העותר ממעצר היא ארוכה, ולכך יש ליתן משקל. מאידך – העותר מפר שוב ושוב את הצווים שהוטלו עליו, ונראה כי צודקת המדינה בטענתה כי נסיון העבר מלמד כי לא ניתן לסמוך על התחייבויותיו של העותר.

3.

המשיבים הצהירו בסעיף 73 לתשובה בהליך זה על כוונה לשקול לצמצם את המגבלות:

"מכל מקום, נוכח הזמן הרב בו מוטלות מגבלות אלה על העותר וכדי להקל עמו במידת האפשר, נשקלת בימים אלה האפשרות לוותר על המגבלות שהוטלו בסעיפים 1 ו-2 לצו שהוציא המשיב 1 (נספח א ' לעתירה), ולא להמשיכן לאחר פקיעת הצו הנוכחי, העומד לפוג ביום 18.11.10. משמעות הדבר היא כי העותר יוכל לצאת מתחומי הישוב בו הוא מתגורר מבלי למסור הודעה על כך. העותר יוכל אף ללון מחוץ לביתו מבלי שידרש למסור הודעה כאמור, ככל שמדובר ביציאה או לינה זמנית ולא בשינוי מקום המגורים."

בתשובה לשאלתנו במהלך הדיון הודיע בא כוח המשיבים, עו"ד ניצן, כי ימסור תשובה לשאלה אם ניתן לוותר על המגבלות האמורות בתוך 14 יום. אם יוחלט לעשות כן – ייעשה הדבר באופן מיידי. עוד הצהיר כי תוך אותו פרק זמן יתייחס המשיב 1 לבקשת העותר לפגוש (בארץ) באזרחית זרה תושבת נורווגיה, שהעותר מבקש לפגוש.

4.

המשיבים טענו כי כפי שכבר הוכרע בעבר בבית משפט זה, העותר עדיין יוצר סיכון ממשי לבטחון המדינה שכן יש בידו מידע סודי רב שלא פורסם. עוד טענו כי העותר מגלה דעתו בין במישרין, באמירות ברורות, ובין בעקיפין, בהפרת צווים ומגבלות שהוטלו עליו, כי ברגע שיוכל לעשות כן - אכן יגלה את הסודות שבידיו. על כן יש הצדקה, לטענתם, גם לעת הזו, בקיום הצווים, אף שהמשיב 1 שוקל, כאמור, לצמצם את הצו שהוצא על ידו.

5.

באי כוח העותר ניסו למזער את חומרת הפרות הצווים שבוצעו על ידי העותר כפי שתוארו בתשובה הגלויה. נטען כי, אם בכלל, מדובר בהפרות טכניות. העיקר הוא לטענתם שהעותר לא פגע ולא התכוון לפגוע בבטחון המדינה. דברים שאמר העותר בעניין כוונותיו להמשיך להפר את הצווים – נאמרו ברגע של כעס ובעבר. גם העותר, בדבריו לפנינו, כפר בהפרות נוספות, שהמשיבים טענו שהחומר החסוי מצביע עליהן, למעט שיחות שקיים לדבריו, עם זרים "על מזג האוויר" וכו' מחוץ לכנסיה. ואולם, לבקשת באי כוח העותר עיינו בחומר החסוי שהציגו המשיבים ומצאנו כי דברי העותר רחוקים מלתאר נכונה את היקף הפרות הצווים שנעשה על ידו, וזו לשון המעטה.

6.

מסתבר, על יסוד החומר הגלוי והחסוי כאחת, כי העותר לא עמד ב"תקופת המבחן" שנקבעה בפסק הדין ב-בג"צ 6565/08 הנזכר. כפי שנקבע בהליכים קודמים, יש עדיין בידי העותר אינפורמציה רלבנטית, ויש למנוע את מסירתה לזרים. הפרות הצו החוזרות ונשנות מצביעות על הסכנה שעדין נשקפת מן העותר. לא מן המותר להעיר גם זאת: מי שמפר צווים – אינו זכאי לסעד מבית המשפט זה. אין לצפות מהמשיבים לדעת האם העותר משוחח עם זרים רק "על מזג האוויר", כלשונו. על כן מוטלות על העותר הגבלות, ועליו לעמוד בהן ולא לעשות דין לעצמו.

7.

למרות חלוף הזמן מאז שחרורו של העותר לא ראינו מקום להיעתר לעתירה הנוכחית והיא נדחית. רשמנו לפנינו את הצהרות בא כוח המדינה, כפי שפורט.

8.

לאחר כתיבתו של פסק דין זה הגיעה אלינו בקשה דחופה להסרת חיסיון ולעיכוב מתן ההחלטה. לא ראינו מקום להיעתר לכך. בחומר החסוי עיינו לבקשת פרקליטיו של המבקש. בין כך ובין כך החומר הגלוי מצדיק אותה החלטה.