בג"ץ 6772/01 צבי אוד נ. הסוכנות היהודית לא"י

המבקש, שהועסק על-ידי המשיבה 1 (להלן: הסוכנות) כמנהל מרכז קליטה לעולים בצריפין, נדקר במהלך עבודתו על-ידי המשיב 3, אחד מדיירי המרכז. על רקע זה הגיש המבקש בבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעת פיצויים כנגד הסוכנות, שחלקה על אחריותה לנזקי המבקש.

במהלך קדם המשפט ניתן כנגד הסוכנות צו לגילוי מסמכים. לאחר שנשלח למבקש תצהיר גילוי מסמכים, בו צוין כי דו"ח ועדת בדיקה פנימית, שהוכן על-ידי הסוכנות, הוא מסמך חסוי, הגיש המבקש מספר בקשות לגילוי ולעיון במסמכים מבלי שהעלה טיעונים ספציפיים בעניין דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית.

קדם המשפט הסתיים והתיק נקבע לשמיעת ראיות. בישיבת ההוכחות השלישית, העיד מטעם הסוכנות שלמה אלקלעי והתבקש על-ידי בא-כוח המבקש להגיש את דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית. באת-כוח הסוכנות התנגדה להגשת הדו"ח בטענה כי הדו"ח חסוי, ובית-המשפט המחוזי הורה למבקש להגיש בקשה מתאימה בנדון.

המבקש הגיש בקשה, אשר נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי (השופט צבי זילברטל). וכך הסביר בית-המשפט המחוזי:

[המבקש] לא הביא בצורה הראויה את בקשותיו במהלך קדם המשפט ולא דאג לכך כי יהיה ברור לבית המשפט ולסוכנות שהוא חולק על עמדת הסוכנות בדבר חסיון דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית. אם אכן סבר [המבקש], כי עיון בדו"ח הבדיקה הפנימית הוא ענין חיוני להצגת גרסתו בפני בית המשפט, היה עליו להגיש בקשה ברורה ומפורשת בענין זה ולא ניתן עכשיו להסתתר מאחורי בקשות כלליות שהוגשו בנושא גילוי ועיון במסמכים באופן כללי.

יש לזכור, כי נשמעו עדים רבים, כאשר הסוכנות היתה רשאית לצאת מנקודת המוצא לפיה, דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית הוא אכן חסוי, לא יימסר לעיון התובע ולא יוצג כראיה. לרקע נקודת מוצא זו ערכה הסוכנות את חקירות העדים שהעידו מטעם [המבקש] ואף גיבשה את עמדתה בנושא זימון עדים מטעמה.

היענות לבקשת [המבקש] בשלב זה פירושה שמיעת המשפט כולו מתחילתו.

לרקע מצב דברים זה ולנוכח הוראת תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- הגעתי למסקנה, כי לא יהיה זה נכון להיעתר עכשיו לבקשת [המבקש].

בשולי ההחלטה העיר בית-המשפט המחוזי, כי אם היה צריך להחליט על-יסוד תשובת הסוכנות, האם מדובר במסמך חסוי, לא היה בידיו אלא לדחות את טענת הסוכנות.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי אין די בהעלאת טענת החסיון, ומשבחרה הסוכנות לא להציג את טעמיה להעלאת טענה זו, על-אף שהיא נדרשת לעשות כן, לפי תקנה 115 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), יש לראותה כמי שוויתרה על החסיון. עוד טען המבקש, כי לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בעל-דין לבקש גילוי מסמכים מיוחד בכל עת. לבסוף טען המבקש, כי מטרת ניהול המשפט הינה חקר האמת, ואם יש בהצגת הדו"ח כדי לחשוף אותה, אף אם הדבר כרוך בהתארכות המשפט, הרי שיש להיצמד למטרה זו ולהעדיפה על-פני שיקולים פרוצדורליים.

מנגד, הסוכנות תמכה את יתדותיה בהנמקת בית-המשפט המחוזי והוסיפה, כי המבקש לא הצביע על קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו", הנדרשים לפי תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, להצדקת הגשת הבקשה שהוגשה לאחר סיום קדם המשפט ולאחר סיום שמיעת העדויות במשפט.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, בית-המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונה:

לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

לצד הוראה כללית זו, נוקטות הוראות הדין המיוחדות לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם לשון רחבה, לפיה בית-המשפט רשאי לתת צו לגילוי מסמך פלוני ובעל-דין רשאי לבקש עיון במסמכים "בכל עת". ראו תקנות 114-113 לתקנות סדר הדין האזרחי.

הוראות מיוחדות אלו, המתירות לבעל-דין לבקש עיון במסמכים בכל עת, יש לפרש לאור האיזון הנדרש בין הצורך לנהל את המשפט על-פי פרוצדורה קבועה לבין ההכרח להגשים את האינטרס של חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי. שכן, גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים ואת האינטרס הציבורי, שכן הוא מקדם את המשפט ומבטיח עשית צדק, המשליכים על תקינות פעולתה של המערכת החברתית כולה. ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי , פ"ד מט(4) 54, בע' 61; רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד , פ"ד מט(2) 516, בע' 522. כמו כן, נקבע כי על בית-המשפט, שבפניו מתברר סכסוך אזרחי, לבחון את התנהגותו של בעל-הדין בנסיבות הרלוואנטיות בראש ובראשונה על-פי התכלית של קידום הצגת הפלוגתאות שבמחלוקת, מיקודן, בירורן וההכרעה בהן. ראו רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם).

לפיכך, במצב דברים שבו בעל-דין נמנע מלבקש גילוי בשלב קדם המשפט, ככלל, מן הראוי להתיר גילוי אף בשלב מאוחר יותר, תוך בחינת האפשרות של עשיית שימוש במכשיר של פסיקת הוצאות כנגד בעל-הדין, שאיחר בהגשת הבקשה לגילוי וגרם בכך לעיכוב הליכי המשפט. זוהי אף תוצאה מידתית יותר.

במקרה שבפניי קיימים טעמים מיוחדים לדון בבקשה שהגיש המבקש לגילוי המסמך. שכן, על-פניו נראה כי דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית רלוואנטי לבירור המחלוקת בדבר אחריות הסוכנות לנזקי המבקש, ואף עשוי לקדמו. הסוכנות אף לא נימקה את טענתה כי המסמך חסוי, על-אף שהיא נדרשת לעשות כן, לפי תקנה 115 לתקנות סדר הדין האזרחי. אלא שמנגד, כאמור, המבקש נמנע מלעתור במפורש לגילוי הדו"ח כבר בשלב קדם המשפט, ולא נתן הסבר למחדלו.

בנסיבות אלו, וכאשר בית-המשפט המחוזי לא בחן את האפשרות להורות על גילוי הדו"ח תוך חיוב המבקש בהוצאות, הגעתי לכלל דעה כי מן הראוי שבית-המשפט המחוזי ידון מחדש בבקשה לגילוי הדו"ח.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי. הדיון יוחזר אל בית-המשפט המחוזי, אשר ידון מחדש בבקשה לגילוי דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית על-יסוד הקווים המנחים שנקבעו לעיל.

הסוכנות תישא בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ש"ח.