בג"ץ 6772/98 מחמוד מחמוד נ. שר הבטחון

1.העותר שהוא אזרח ירדני עצור מאז חודש אוקטובר 1997 על ידי שלטונות הבטחון והוא עותר להחזרתו למקום מגוריו שבנפת ג'נין, או לאזור הרשות הפלשתינאית, לאחר שהוא טוען שאין קיימת נגדו עילה להמשך החזקתו במעצר. עילת המעצר היא צו גירוש שניתן נגד העותר, כאשר העותר מסרב (לאחר ששינה כמה פעמים את דעתו) לעבור לכל מדינה אחרת זולת ירדן או שטחי הרשות הפלשתינאית. כפי שנמסר לנו היה הצלב האדום מוכן להתערב על מנת שהעותר יגורש למדינת יעד כלשהי זולת ירדן והרשות הפלשתינאית, אך בסופו של דבר הודיע העותר שאינו מוכן לכך ולפיכך ממשיך העותר לשהות במעצר. עד כה סירבו שלטונות ירדן לקבל לרשותם את העותר, חרף מגעים בדרג בטחוני בכיר בין שתי המדינות.

2.במסגרת התצהיר שהוגש לנו, והחומר החסוי שבו עיינו, סבורים המשיבים שנוכח פעילותו העויינת הקודמת קיים סיכון פוטנציאלי ששחרורו של העותר עשוי להוות סיכון בטחוני ממשי של המשך פעילות בגדר המסגרות העוינות שבהן פעל בעבר. עיינו בחומר שהומצא לנו ולא ראינו עילה שבדין להתערב בשיקול דעתם של המשיבים.

אכן מעצרו של העותר נמשך כבר קרוב לשלוש שנים אך המפתח לשחרורו מסור בידיו שלו; אם אך יאות להיות מגורש למדינה שתסכים לקבלו, אם תימצא, לא תהיה מניעה לשחרורו המיידי של העותר; ואין לעותר זכות קנויה להיות מגורש דווקא לאזור שבו הוא עשוי לשמש לדעת הרשויות כסיכון בטחוני בעל משקל.

בנסיבות אלה אנו מבטלים את הצו על תנאי ודוחים את העתירה. אין צורך לומר שאם העותר ישנה את עמדתו יכול והוא יגורש לכל מדינה אחרת שתסכים לקבלו.