בג"ץ 6773/11 פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט ע' פוגלמן:

1.

בחודש ספטמבר 2007, הגישה העותרת – תושבת כפר ורדים – תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב ), להכיר בה כנפגעת פעולות איבה, בטענה כי היא לקתה במחלת הסוכרת, עקב אירועי מלחמת לבנון השנייה. תביעה זו נדחתה על-ידי הרשות המאשרת על-פי סעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן, בהתאמה: הרשות המאשרת ו- חוק התגמולים ), בקובעה כי על בסיס החומר שהציגה העותרת, אין מדובר בנזק מפעולת איבה ספציפית שאליה ניתן לייחס את הפגיעה.

2.

העותרת הגישה ערר על החלטת הרשות המאשרת, לוועדת הערר לפי חוק התגמולים (להלן: ועדת הערר ). במסגרת הערר הגישה העותרת תצהיר שבו התייחסה לשלושה אירועים ספציפיים של נפילת רקטות בקרבת מקום מגוריה שהתרחשו בזמן מלחמת לבנון השנייה (בימים 16.7.2006, 3.8.2006 ו-13.8.2006). לטענתה, מדובר באירועים טראומטיים קיצוניים שהביאו לפריצת מחלת הסוכרת. המשיב טען כי ההתייחסות לאירועים הספציפיים לא הייתה לפני הרשות המאשרת, ולכן יש מקום להגיש בעניינם תביעה חדשה. עוד הודיע המשיב כי תינתן קדימות לבדיקת התביעה החדשה לכשתוגש. ועדת הערר קיבלה את עמדת המשיב, וקבעה כי לא ניתן להידרש לערר, שכן הוא שונה מהותית מהתביעה המקורית שהוגשה.

3.

מכאן העתירה שלפנינו. העותרת מסתמכת על פסק-דינה של השופטת ע' ארבל

בבג"ץ 3622/06 רחימי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 21.4.2010), וטוענת כי אין צורך להצביע על אירוע חריג ממוקד וברור כתנאי להכרה ב"פעולת איבה" לפי חוק התגמולים, אלא די בקיומה של "פעולת איבה" כללית – מלחמת לבנון השנייה. לשיטתה, גם אם התצהיר שצורף לערר מפורט יתר על המידה, אין בכך כדי להצדיק את דחיית הערר והחזרת הדיון לרשות המאשרת. עוד היא טוענת כי ייגרם לה נזק גדול אם תידרש להגיש תביעה חדשה, שכן המועד לקבלת תגמוליה וזכויותיה – אם תתקבל תביעתה – יחול מהגשת התביעה החדשה ולא ממועד הגשת התביעה המקורית. עם זאת, מעירה העותרת כי בכוונתה להגיש תביעה חדשה כאמור, למען הזהירות.

4.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. לדבריהם, ועדת הערר קבעה כי בגדרי הערר שהוגש נטענו לראשונה טענות שלא הועלו בתביעה המקורית, ואף צורפו לו מסמכים שלא צורפו לה. משכך, היה על העותרת לפנות בתביעה חדשה לרשות המאשרת, שעל החלטתה, ככל שהדבר יידרש, היא תוכל לערור לפני ועדת הערר. המשיב מוסיף כי הוא שומר על טענותיו בדבר היעדר קשר סיבתי בין אירועי מלחמת לבנון השנייה לבין התפרצות מחלת הסוכרת אצל העותרת. בין היתר, הוא טוען כי קיימים מסמכים רפואיים המלמדים כי מחלת הסוכרת התפרצה אצל העותרת עוד לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה. אשר לבקשת העותרת כי על התביעה החדשה שתגיש יחול מועד התחולה של התביעה המקורית – סבור המשיב כי מדובר בעתירה מוקדמת, שכן טרם הוגשה תביעה חדשה ואין מקום לקבוע בשלב זה מה יהיה מועד תחולתה. העותרת תוכל להעלות בקשה זו לפני המשיב, אם תאושר זכאותה לתגמולים.

5.

דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. הערר שהגישה העותרת כלל נתונים חדשים שלא היו לפני הרשות המאשרת בעת שדנה בתביעתה. מן הטעם הזה לא דנה ועדת הערר בנתונים אלה לגופם, וקיבלה את עמדת המשיב כי על העותרת לפנות בתביעה חדשה. בנסיבות אלה, לא ננעלו דלתות המשיב בפני העותרת, ואני סבור כי ראוי שהיא תמצה את ההליכים העומדים לרשותה, לפני הגשת עתירה לבית משפט זה. זאת, בדרך של הגשת תביעה חדשה, שבה יופיעו כלל הנתונים ולה יצורפו כל המסמכים הדרושים לשם הכרעה בה. ככל שתידחה תביעת העותרת, תהיה פתוחה לה הדרך להגיש ערר על החלטת הרשות המאשרת, וטענותיה שמורות לה. העותרת חוששת שמא הגשת תביעה חדשה בשלב זה, תחת התביעה המקורית, תפגע בה מבחינת מועד התחולה לצורך קבלת תגמולים. בשלב זה לא נדרשת הכרעה בטענה זו, שכן טרם הוכרעה שאלת עצם זכאותה של העותרת לתגמולים. ככל שתוכרע שאלה זו לחיוב, תוכל העותרת לפנות למשיב בבקשה להחיל זכאות זאת כבר ממועד הגשת התביעה המקורית, וגם בהקשר זה, תישמרנה לה טענותיה.

העתירה נדחית על הסף.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.