בג"ץ 6774/05 עיריית אור יהודה נ. שרת החינוך

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינו של ההליך בבקשת העותרים כי המשיבים יקיימו את הדיונים הנדרשים לצורך פרסום צו בנוגע לשיעור השתתפות המדינה והרשויות המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים, ויפרסמו את הצו. ביום 17.10.05 הודיעו המשיבים על פרסום הצו. לאחר הודעה זו ביקשו העותרים למחוק את העתירה – תוך שהם מציינים שיהיה עליהם להגיש עתירה נוספת כנגד אופן ניסוחו של הצו – ובקשתם למחיקה נתקבלה. כן ביקשו העותרים כי ייפסקו להם הוצאותיהם בגין העתירה, וזאת כיוון שהוגשה, לטענתם, "בדין ובצדק".

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הליכי התקנת הצו החלו עוד טרם הגשת העתירה, ולא הגשת העתירה היא שהביאה להתקנת הצו. נטען כי כבר בתגובה המקדמית הראשונה מטעם המשיבים הודיעה המשיבה מס' 1 על הסכמתה לעתירה, ועל היות העתירה ביחס למשיבים מס' 2 ו-3 מוקדמת. נטען כי הדיונים בעניין, שנעשו בוועדת החינוך, היו גלויים לעיני כל ומפורסמים באתר הכנסת, ולפיכך העותרים יכולים היו לדעת כי מתנהלים הליכים בעניין עוד טרם הגשת העתירה.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות במקרה זה, להידחות. אין חולק כי הסעד המבוקש נתקבל. המחלוקת היא לעניין הסיבתיות, קרי, אם העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. בעניין זה, שוכנעתי כי הדין עם המשיבים. אכן, התקנת הצו התעכבה זמן רב, אולם ברי כי קדם לה הליך שלם של היוועצות שלא החל ברגע בו הוגשה העתירה. כך עולה, בין היתר, עוד מן התגובה המקדמית שהוגשה. בה בעת, ספק אם העותרים מיצו את ההליכים טרם פנו לבית-משפט זה ונראה כי עתירתם כלפי משיבים 3-2 היתה ממילא מוקדמת. במצב דברים זה, נחה דעתי כי דין הבקשה לחיוב בהוצאות, להידחות.